מילון ה-WiFi השלם

כתבות נוספות בפרויקט "חותכים את הכבלים"

כמו כל תחום טכני אחר, עולם הרשתות האלחוטיות עשיר במונחים טכניים שלא מתאמצים להיות נגישים. אין שום צורך לשנן את ההגדרות במדריך הבא כדי ליהנות מחיבור אלחוטי במרפסת, אבל יהיה לכם הרבה יותר קל להבין מה אתם עושים ולמה אם תכירו טוב יותר את הז'רגון.

(WiFi, WLAN)

WiFi: הצירוף WiFi הוא שם מותג רשום של קבוצת חברות שמייצרות ציוד לרשתות אלחוטיות. מדובר במעין "תו תקן", שמצביע על תאימות של מוצר מסוים למוצרים אחרים. בפועל, הצירוף הפך להיות השם הכללי ל"רשתות אלחוטיות", והוא משמש לסירוגין לצד השם הטכני הוותיק והכללי יותר - WLAN, או Wireless LAN. כשרוב האנשים אומרים WiFi, הם בדרך כלל מתכוונים גם ל-WLAN, ולהפך.

802.11: 802.11 נראה כמו צירוף מספרים כמעט מיסטי, שהושקעו בו וודאי זמן ומחשבה רבים. מאכזב לגלות שמדובר רק במספור שרירותי לקבוצת התקנים לרשתות אלחוטיות, שקבעה אגודת מהנדסי החשמל והאלקטרוניקה (IEEE).

(802.11a/b/g)

802.11g: זהו התקן המהיר יותר מבין שני התקנים הנפוצים, והרוב המוחץ של הציוד תומך בו. הוא מציע קצב העברת נתונים טיפוסי של כ-20Mbit בשניה (או 2.5MB בשניה), בטווח של כ-35 מ' בתוך מבנים. גם תקן זה פועל בתדר 2.4GHz, ציוד התואם לתקן 802.11g יתמוך גם בתקן 802.11b. קצב הנתונים נקבע תמיד לפי החוליה החלשה ביותר ברשת, ולכן בעת חיבור לציוד בתקן 802.11b, ציוד התואם לתקן 802.11g יפעל בקצב הנתונים של תקן 802.11b.

802.11b: תקן זה הוא האיטי מבין שני התקנים הנפוצים כיום לרשתות אלחוטיות, אבל הוא מפנה את מקומו במהירות ל-802.11g. הוא מציע קצב העברת נתונים טיפוסי של כ-5Mbit בשניה (או כ-600KB בשניה), בטווח של כ-35 מ' בתוך מבנים. הוא פועל בתדר 2.4GHz, והוא נפוץ בעיקר במכשירים ניידים קטנים - כמו טלפונים סלולריים או מחשבי כף יד.

802.11a: תקן זה ותיק יותר משני התקנים שהוזכרו קודם, וגם הוא הולך ונעלם במהירות. הוא מציע קצב נתונים מעט מהיר יותר מ-802.11g, אבל הטווח היעיל שלו מעט קטן יותר והיכולת שלו לעבור דרך קירות פחותה. מכיוון שתקן זה עושה שימוש בתדר 5GHz, בניגוד לתדר 2.4GHz הנפוץ יותר ולכן גם הצפוף יותר, הוא יכול להיות יעיל יותר במקרים בהם התקנים הפועלים בתדר 2.4GHz לא מצליחים לשמור על חיבור יציב עקב הפרעות רבות מדי. כרטיסי רשת רבים תומכים ב-802.11a, אבל רק מעט נתבים אלחוטיים תומכים בו.

(802.11n)

MIMO: שיטה שמאפשרת ניצול טוב יותר של רוחב הפס הזמין בתקשורת אלחוטית על ידי שימוש במספר אנטנות. באמצעות MIMO, אפשר להגיע לקצב העברת נתונים גבוה יותר מבלי להגדיל את עוצמת השידור או את רוחב הפס. ראשי תיבות של Multiple-In, Multiple-Out

802.11n: תקן זה הוא תיקון ועדכון של התקנים הקיימים, העושה שימוש ב-MIMO. הוא נמצא כרגע בשלב הטיוטא השניה ולא צפוי להגיע לאישור סופי עד למרץ 2009. הוא צפוי להציע קצב נתונים טיפוסי של כ-75Mbit בשניה, בטווח של כ-70 מ' בתוך מבנים.

כמעט כל חברות המחשבים הניידים מציעות כבר מתאמי רשת אלחוטיים התואמים לטיוטת התקן 802.11n, ורוב חברות הציוד מציעות נקודות גישה ונתבים אלחוטיים כאלה. עם זאת, רוב רכיבי 802.11n הקיימים עדיין לא מגיעים לקצבי העברת הנתונים ולטווחים שהתקן אמור להציע, ואין לדעת אם ציוד כזה יהיה תואם לתקן הסופי לכשיפורסם ב-2009. לפחות בינתיים, רוב הרכיבים השונים התואמים לאותה גרסת טיוטא אמורים לעבוד ביחד בלי בעיה, אבל מומלץ לנקוט משנה זהירות עם ציוד 802.11n, ובמידת האפשר פשוט לחכות לאישור הסופי.

"השכן הידידותי": אחת הבעיות שהתגלו מאז שהחל להופיע ציוד המבוסס על הטיוטות של תקן 802.11n היא ההשפעה הקטלנית שלו על רשתות הפועלות בתקן 802.11b/g בטווח של עשרות מטרים. ציוד 802.11n התברר כאחד הכלים היעילים והפשוטים ביותר לשיבוש הרשתות האלחוטיות של השכנים. כדי לוודא שהציוד שתקנו לא ינתק את כל השכונה מהרשת, חפשו עליו תווית בסגנון של "Friendly Neighbor", או וודאו שהוא יודע לפעול במצב "20Hz".

(נקודת גישה, נתב, נקודה חמה, מצבים)

Wireless Access Point / נקודת גישה אלחוטית: הרכיב המבצע את הקישור בין הרשת החוטית לרשת האלחוטית. ברוב המקרים, תמצאו את נקודת הגישה משולבת בתוך נתב.

Router / נתב: הרכיב המבצע את הקישור בין רשתות שונות, ובמקרה שלנו, בין הרשת הביתית שלכם לבין רשת האינטרנט. נתב אלחוטי הוא נתב הכולל גם נקודת גישה אלחוטית, והתקנת נתב אלחוטי היא השיטה הנפוצה והקלה ביותר ליצירת רשת אלחוטית בבית.

Hot Spot: נקודת גישה אלחוטית לאינטרנט הנמצאת במקום ציבורי, ופתוחה לשימוש על ידי עוברי אורך, בין אם בתשלום או ללא תשלום. "נקודות חמות" כאלה ניתן למצוא בשדות תעופה, בתי קפה, מסעדות, ואפילו ברחובותיהן של מספר ערים בישראל. בטווח המיידי של נקודה חמה, אפשר להתחבר לאינטרנט באמצעות רוב המחשבים הנייד ומחשבי כף היד, מספר טלפונים סלולריים חדשים, או כל מכשיר אחר עם חיבור רשת אלחוטי. רשימות של נקודות חמות בישראל אפשר למצוא ב-ynet, במפה, ב-Pocket PC Freak וב-MSN Live.

SSID: שם כללי למספר שיטות לזיהוי רשתות אלחוטיות, כדי להבחין בין תעבורה השייכת לרשת אחת לבין תעבורה של רשתות אחרות. השימוש המקובל ביותר מתייחס לשם הרשת האלחוטית, כפי שהוא מופיע ברשימת הרשתות האלחוטיות כשמפעילים את החיבור האלחוטי במחשב או במכשירים אחרים. ברוב המקרים, ניתן לשנות את שם הרשת לפי הצורך.

P2P / Ad-hoc: חיבור Peer to Peer או Ad-hoc הוא חיבור אלחוטי ישיר בין שני מחשבים - המקבילה האלחוטית של כבל רשת מוצלב.

Bridge / Infrastructure: זהו מצב העבודה "הרגיל" לרשתות אלחוטיות, בו נקודת גישה משמשת לגישור בין הרשת האלחוטית לרשת החוטית אליה היא מחוברת.

Wireless Distribution System / Repeater / מכפיל טווח: במקרים בהם טווח השידור של נקודת הגישה לא גדול מספיק, אפשר להגדיל אותו על ידי שימוש בנקודת הגישה במצב WDS, ולהפוך אותה למעין תחנת ביניים בדרך בין שתי נקודות החיבור. אפשר להשתמש ב-WDS רק בציוד התומך בכך, וכרוכה בכך פגיעה משמעותית בקצב העברת הנתונים.

(אבטחה)

WEP: בניגוד לרשתות חוטיות רגילות, שכל המידע העובר בהן נע בתוך כבלים עטופים ומבודדים היטב, ברשתות אלחוטיות המידע עובר באוויר הפתוח ללא שום הגנה, וכל מי שרוצה יכול רק לפתוח את עיניו ולקרוא אותו. אחד הפתרונות הראשונים שהוצעו לבעיה זו היא WEP, שיטה להצפנת הנתונים שעוברים ברשת האלחוטית. פרצות חמורות שהתגלו ב-WEP הפכו אותה ללא בטוחה בעליל, והשימוש בה לא מומלץ.

802.11i: תיקון לתקן 802.11 המקורי שמפרט מנגנוני אבטחה ברשתות אלחוטיות. התיקונים מתייחסים בעיקר להצפנת המידע העובר ברשת, ונועדו כתחליף ל-WEP.‏

WPA ו-WPA2: שיטת ההצפנה הראשונה שהחלה ליישם חלק מהתיקונים ב-802.11i היתה WPA, ו-WPA2 שבאה אחריה יישמה את התיקונים במלואם. בסביבה ביתית, השיטה המעשית היחידה להשתמש ב-WPA היא באמצעות מפתח קבוע מראש, שבאמצעותו מוצפנת התעבורה ברשת, ושצריך להזין כמו סיסמה בכל מכשיר שרוצה להתחבר לרשת. שיטה זו נקראת Pre-Shared Key, או WPA-PSK. ההבדל העיקרי בין WPA ל-WPA2 עבור משתמשים ביתיים הוא התמיכה שמציעה WPA2 בתקן ההצפנה AES, הבטוח יותר.