מודו T: מוות מהיר, עתיד מזהיר

 

הנה דבר שלא תשמעו הרבה ממנכ"לים של חברות: הודאה בכשלון. מבחינת ההודעות לעתונות, הכל תמיד שמח, מצליח וגדול, גם כשהוא לא. ובכל זאת, זה בדיוק מה ששמענו מדב מורן במסיבת העיתונאים שבה הוצג מודו T. לא שלא ידענו כבר שהדגם הראשון של החברה, "מודו 1", היה רחוק מלהיות הצלחה מסחררת - אבל היה די מפתיע לשמוע את זה ממורן עצמו. את מודו 1 מורן כינה "חור שחור שבלע הרבה אנרגיות, כסף וזמן".

מקריבים הרבה למען הממדים הזעירים

 

אבל האם החברה למדה מהניסיון? שיעור אחד מורן למד: הלכות צניעות. מודו T, הדגם החדש, הושק באופן צנוע יותר, בלי הצהרות מפוצצות ואיומים לכבוש את העולם. "הפעם מתחילים בקטן", מורן אמר. הייתי שמח לו יכולתי לומר שגם מבחינת המוצר עצמו הניסיון שצברה החברה הישראלית ניכר, אבל זה לא המצב. על פי מה שראינו הבוקר, הדבר הטוב ביותר שאפשר לומר על מודו השני הוא שזהו מוצר טפשי פחות ממודו הראשון - מחמאה קטנה מאוד, למרבה הצער.

 

אי אפשר להאשים את מודו בכך שהיא נגררת אחרי טרנדים. דווקא כשסלולריים הולכים והפכים גדולים יותר ויותר, מודו הולכת בכיוון ההפוך ומתעקשת ליצור את הסלולרי הקטן ביותר האפשרי. אוקיי, כבוד על ההליכה נגד הזרם. אבל נדמה שמודו הקריבה הרבה - הרבה יותר מדי - במרדף אחר שיא גינס.

כן מסך מגע, לא סמארטפון

 

מודו החדש הוא מכשיר בעל מסך מגע, אבל סמארטפון הוא לא. הקלדת טקסט, למשל, נעשית בשיטת 12-Keys, שלבעלי טלפונים חכמים תיראה היום ארכאית. זו הרגשה משונה פתאום לחזור לעבר וללחוץ שלוש פעמים על הספרה 5 כדי לקבל את האות ל' - בטלפון בעל מסך מגע. אבל בטלפון קטן כל כך פשוט אין מקום למקלדת מלאה. למה אין במודו קישוריות Wi-Fi - אביזר הכרחי לכל טלפון כדי להתיימר להיחשב לחכם, או לכל הפחות לא לאידיוט גמור? כי יש גבול למספר האנטנות שאפשר לדחוס באריזה כל כך קטנה מבלי שהן יפריעו זו לזו. אפשר לגלוש במודו באינטרנט - אם אתם מסכימים לגלוש במסך בגודל של בול דואר. אפילו עם דחיסת פיקסלים מרשימה, מדובר כאן במסך ברזולוציה של 320x240 פיקסל, כלומר שמינית מאייפון 4.

 

כל זה, למען המטרה הקדושה - שהטלפון יהיה זעיר. אבל בשביל מי המטרה הזאת חשובה? למי יש כיסים כל כך קטנים, שאי אפשר היה לדחוס לתוכם עוד אינץ' כדי לקבל טלפון שלם יותר?

 

לא מתעלה מעבר לרמת הקונספט

 

מקונספט ה"ז'אקטים" של המודו המקורי נותרו ה-fy, תוספים שמעניקים לטלפון יכולות נוספות. וגם כאן, לא ברור למי זה נועד ומי צריך את זה. קחו את ה-Camerafy, התוסף שהופך את המודו למצלמה. זהו שרוול פלסטיק קטן שמכניסים לתוכו את הטלפון; הוא מוסיף לארכו של המכשיר כ-2 ס"מ, ולא שוקל כמעט כלום. על פי כל קנה מידה, גם עם המצלמה זה עדיין טלפון זעיר - ולמעשה הוא יותר נוח לשימוש עם המצלמה מאשר בלעדיה. אז למה היה צריך מראש להפריד את המצלמה מהמכשיר? למה לא לכלול במכשיר מצלמה מובנית, כמו בכמעט כל טלפון אחר ששווק בעשור האחרון?

 

על הרבה מגרעות אפשר היה לחפות אילו המכשיר היה סקסי. עיצוב מגניב הוא דבר חשוב מאוד - תשאלו את אפל. אבל מודו T אינו סקסי. הוא בלוק שחור קטן בעל פינות של 90 מעלות, נטול כל אופי משל עצמו. תוסף ה-Textify, שמוסיף לו מקלדת qwerty, הופך אותו למגוחך ממש - המקלדת רחבה יותר מהמכשיר עצמו, מה שנותן לו מראה בולבוסי מוזר. אביזר אופנה הוא לא יהיה. מחיר נמוך במיוחד יכול להעניק למודו החדש הצלחה בלואו-אנד של קהל המשתמשים, או במדינות מתפתחות; אבל אפילו כאן, לא ברור איזה ערך יש ל"מודולריות" של המכשיר או לגודלו הזעיר.

 

עם כל הרצון הטוב, קשה לנבא למודו החדש עתיד מזהיר הרבה יותר משל קודמו. חדשנות ומקוריות הן דבר נהדר, אבל סדר הדברים הנכון הוא למצוא צורך כלשהו, ולהמציא קונספט שיענה עליו. מודו היה ונשאר קונספט שמחפש צורך.