"יותר גרוע מבמלחמת לבנון השנייה"
הקניונים שוממים, החקלאים לא יוצאים לשדה, נהגי המשאיות לא מוכנים לאסוף את התוצרת והמפעלים בדרום מאבדים את הבכורה למתחרים מהמרכז. עסקים במלחמה
"המלחמה הזאת היא מכת מוות לעסקים" - כך אמר אתמול בעל חנות תכשיטים ברחוב רוגוזין שבמרכז א', המרכז המסחרי של אשדוד, שבימים כתיקונם אינו ריק כפי שהיה אתמול בצהריים. גם בקניון הגדול שליד הים, "סי מול", המצב אינו שונה בהרבה. על אף שהילדים היו אתמול עדיין בחופשת החנוכה, עד שעות אחר הצהריים נותרה התנועה דלילה למדי. מעט ילדים עם הוריהם, בעלי חנויות עם הסלולרי בידיהם שעונים על המשקוף במפתן חנותם, ושלטים שמורים את הדרך אל המרחב המוגן ומסבירים כיצד יש לנהוג במקרה של אזעקת "צבע אדום".
חלק מהעסקים סוגרים את רוב דלתות הזכוכית, ומשאירים רק את הדלת שליד הכניסה פתוחה, כדי שיוכלו להספיק לסגור את החנות במהרה. "45 שניות מרגע הישמע האזעקה ועד הנפילות זה כלום", אומרת חני, מנהלת סניף אפריל בקניון. "באזעקה של אתמול בבוקר לא הגענו למרחב המוגן אפילו בתוך ארבע דקות, כי לוקח זמן עד שהלקוחות יוצאים ואנחנו סוגרים את הקופה ואת הדלתות".
הלקוחות נשארים בבית
רוב בעלי העסקים מפגינים חוסר פחד ומנסים לשדר אופטימיות, אך מודים שהאזעקות ונפילות הטילים הבודדות השאירו את רוב הלקוחות בבית.
"בשבוע שעבר בשעות האלה היו פה כל כך הרבה אנשים, בעיקר ילדים - שבקושי יכולת לשמוע את עצמך מדבר. עכשיו אין עם מי לדבר", אומרת נ', נציגת מכירות בבית הספר לאנגלית WallStreet."עכשיו זה השוק הראשוני של הצרכנים", מסביר דוד בן-אור, בעל זיכיון סניף ארומה בקניון, שאף ניהל סניף בחיפה בתקופת מלחמת לבנון השנייה.
"מבחינה פסיכולוגית, המצב כאן יותר חמור כאן מאשר בחיפה - כי שם בהתחלה היו רק אזעקות, וכאן ישר נפלו טילים", אומר בן-אור. "במוצאי שבת היו כאן חנויות שלא העזו לפתוח, ומבחינת הלקוחות, כל עוד הילדים בחופשה אנשים לא ייקחו סיכון שאזעקה תתפוס אותם בחוץ - אז הם נשארים בבית. אני מקווה שאחרי החופשה, כשהילדים יחזרו לבית הספר, ההורים יתחילו יותר לצאת". ואולם בינתיים, מוסדות חינוכיים באשדוד ללא מרחב מוגן התקשרו כבר להורים והורו להם לא לשלוח את הילדים היום.
המגזר הרוסי עדיין קונה
חלק מבעלי העסקים באשדוד טוענים כי ימשיכו לפתוח את חנותם לקהל - אך אם המצב הביטחוני יחמיר, הדבר כבר לא ישתלם להם. "כל החנויות מחויבות לשעות הפתיחה של הקניון, אבל עולה לי בערך 900 שקל לשעה להחזיק את החנות פתוחה", אומר בן-אור.
בנוסף, חלק מבעלי העסקים תולים תקווה במגזר הרוסי, שעדיין עורך קניות לרגל חג המולד וראש השנה האזרחית. "אין מה להשוות לתנועת האנשים בתקופה הזאת בשנה שעברה, אבל זה עדיין מעודד", אומרת חני, מנהלת סניף אפריל בקניון.
עסקים נוספים שהעדיפו לסגור את פעילותם באופן זמני הם עסקי תיווך הנדל"ן. מתוך 24 עסקי תיווך שבהם ביקרנו באזור א' של אשדוד, רק שניים היו פתוחים אתמול. "אם קודם המצב היה קשה, עכשיו הפעילות ירדה לאפס", אומר אייל חזוט, מבעלי מגה-פיקס נדל"ן והשקעות. "בינתיים אנחנו בין היחידים שפותחים כל יום - אבל מיום ראשון הטלפון לא מצלצל. האפקט הפסיכולוגי כאן משמעותי. מחירי הדירות לא השתנו בכלל, אבל כל מי שתיכנן לרכוש דירה מקפיא את התכנונים לחצי שנה לפחות".
לטענת חזוט, לא רק דרישת הקונים ירדה משמעותית - וגם קבלנים רבים הקפיאו בינתיים את פעילותם. "המוטיווציה להשקיע בנדל"ן המניב באזור ירדה, וכמוה גם הפעילות של הקבלנים", הוא אומר. ההערכות הן כי בתוך כמה חודשים ייאלצו בעלי דירות להוריד מחירים, ומשרדי התיווך מקווים שהדבר יתניע מחדש את הביקוש. "בינתיים אנחנו מורידים פרופיל - והפחתנו משמעותית את כמות הפרסומים", אומר חזוט.
החקלאים תחת עוצר כלכלי
"מדובר בנזק כלכלי של עשרות אלפי שקלים בכל יום שעובר, והמצב הנוכחי רק יגביר את הנזק. בינתיים אנחנו לומדים איך להסתדר עם המצב, ונדע מה הממדים האמיתיים של הנזק אחרי שיסתיים המבצע" - כך תיאר אתמול ארז יפרח, חקלאי ממושב אוהד שבחבל אשכול, את מצבם של החקלאים באזור בעוטף עזה בימים שמאז תחילת מבצע "עופרת יצוקה".
במועצה האזורית אשכול - אזור שרובו חקלאי הנושק לחלקה הדרומי של רצועת עזה - מתמודדים עם מעין עוצר כלכלי. החקלאים צופים בחוסר אונים בשדותיהם המופגזים, והתושבים השכירים נמנעים מלבוא למקום עבודתם - הן בשל הסיכון הכרוך בנסיעה והן בשל החשש להותיר את הילדים בבית. המרכולים, הצימרים ובתי העסק באזור נותרו ריקים מאדם.
החקלאים, שמתמודדים גם כך עם מחירי הירקות הנמוכים, נותרו עם אלפי טונות של ירקות, פרחים ותבלינים: מעט היבול שנקטף בשדות ובחממות שחשופים לירי אינו מגיע לשווקים ולמרכולים, משום שנהגי המשאיות חוששים לבוא ולאסוף אותו.
"במצב הנוכחי אנחנו מצליחים לשלוח רק חלק מהסחורה, אך קשה יותר לעבוד", מוסיף יפרח. "העובדים התאילנדים צריכים להיות בקרבת מחסה, ובמצב שבו יש אזעקות כל הזמן העבודה הופכת לאיטית מאוד". לדבריו, ההאטה כרגע היא לא משמעותית, ואולם ממדי הנזק הולכים וגדלים עם התמשכות הלחימה.
"התוצרת תירקב באדמה"
עיקר פרנסתם של יישובי עוטף עזה מבוססת על חקלאות. 12 מתוך 14 היישובים בחבל הממוקמים עד 2 ק"מ מהגבול מוגדרים כ"צמודי גדר" - ויציאת החקלאים לעבודה בשטחם אסורה כליל.
רגשותיו של השי רובין, חבר קיבוץ ניר עוז ומנכ"ל האגודה החקלאית חבל מעון, שמרכזת את הפעילות החקלאית ביישובי החבל - חצויים. מצד אחד הוא משוכנע כי היה הכרח להפסיק את התנכלות החמאס ליישובים; מצד שני הוא חרד למחיר הכלכלי שישלמו היישובים - שברשותם נותרו עשרות אלפי טונות של תוצרת חקלאית שלא ניתנת לאיסוף או ליצוא.
מתחילת השבוע הופסק איסוף תפוחי האדמה - היצוא החקלאי העיקרי של יישובי חבל מעון. יצוא הצנונית הופסק באמצעו, ויצוא הגזר, שאמור היה להתחיל בימים אלה, כלל לא החל. "אי אפשר להיכנס לאסוף את היבולים, אי אפשר לרסס נגד מזיקים - לא מלמעלה במטוסי ריסוס, ולא מלמטה את העשבייה שעל הקרקע. נוצרה סכנה להתפתחות מזיקים ומחלות שורש שיפגעו בתוצרת", אומר רובין.
"אם המצב יימשך, הנזק הצפוי ליישובים יהיה אדיר - גם ליישובים באופן ישיר, וגם לאגודה השיתופית חבל מעון", מוסיף רובין. "יש עובדים שלא נוכל לשלם להם משכורת, יש הזמנות מחו"ל שלא נוכל למלא, יש שוק גדול באירופה שמחכה לתפוחי האדמה שלנו, וברוסיה מחכים לצנוניות שלנו. אנחנו משווקים 150 אלף טון תפוחי אדמה בתמורה ממוצעת של 200 מיליון שקל. לכך תוסיף 50 אלף טונה גזר ו-9,000 טונה צנונית, ופרחים וגידולים נוספים".
בנוגע למחזור המכירות של האגודה אומר רובין כי "המחזור השנה תלוי במועד שבו השקט יחזור. ב-2007 הגענו ל-350 מיליון שקל. באוקטובר התחילה עונת איסוף הצנונית, ועכשיו היא באמצעה. לפני שלושה שבועות התחיל איסוף הגזר, ואיסוף תפוחי האדמה רק החל. מסוף השבוע שעבר הכול נעצר. אף עובד ואף מכונה חקלאית לא יוצאים לשדות.
"עד שישתנה המצב יהיו נזקים בלתי הפיכים, גם למגדלים וגם לנו. יש יישובים שהנזק עבורם הוא מיידי. הבולט ביותר הוא קיבוץ ניר יצחק, שהוא מהקיבוצים הדרומיים ביותר. יש להם שטחים גדולים מוכנים לאסיף, ואם לא יהיה שינוי במצב - התוצרת תירקב באדמה".
איציק פרץ, חקלאי מניר יצחק, אומר כי בקיבוצו "אף אחד לא יוצא לשדה - מסוגרים בקיבוץ. אנחנו הולכים לפספס את הצנוניות, משום שזהו גידול שאיחור של יום אחד באיסוף הופך אותו ללא מתאים ליצוא. זה מכה, הפסד של עשרות אלפי שקלים - אבל הצנוניות הן רק דוגמה למה שיכול לקרות לכל היבולים".
בנוסף, בפרדס של ניר יצחק הספיקו לקטוף את הפרי, ואולם הבעיה היא בהשקייה, בדישון ובריסוס - פעולות שנעשות לאחר הקטיף. היקף הפגיעה כתוצאה מהפסקת העבודה בפרדס הקיבוץ עשוי להתברר רק בשנה הבאה.
הקסאמים ניצחו את הכלניות
בעלי העסקים הפרטיים באזור מדברים על פגיעה משמעותית בהכנסותיהם. "הפגיעה הכלכלית היא גדולה. הרבה אנשים עזבו את האזור מיד אחרי המתקפה של צה"ל ביום שבת, ומי שנשאר באזור צריך להיות בקרבת מרחב ממוגן - ובטח שלא ייצא מהבית כדי לקנות", אומר בעל מרכול באחד מיישובי המועצה האזורית אשכול.
לדבריו, ניתן כבר לחוש במחסור של מוצרי יסוד, משום שרבים מהספקים חוששים לבוא לאזור. "הכביש שמוביל ליישובים היה סגור עד לא מזמן, ורק תושבי האזור הורשו לנסוע בו עם הצגת תעודת זהות. גם לאחר פתיחת הכביש רבים התקשרו להודיע לי שהם חוששים לבוא לאזור מאימת הקסאמים", הוא אומר.
עונת התיירות בנגב המערבי אמורה היתה להיות בתקופה זו בשיאה, עקב פריחת הכלניות. ואולם בעלי הצימרים באזור חווים הפסדים כבדים. יגאל לוי, בעל צימרים במושב תלמי יוסף, מספר שבשנה וחצי האחרונות חלה ירידה של עשרות אחוזים בהזמנות. "מאז שהמצב החמיר יש כמעט אפס מבקרים", אומר לוי. "בזמן הפסקת אש, לפני כמה חודשים, היו טפטופים של מבקרים. מ-2005, כשבנינו את הצימרים, לא היה מצב שהצימרים עמדו ריקים - והשיא היה בכל חורף בתקופת פריחת הכלניות. עכשיו הצימרים עומדים ריקים".
לדברי לוי, לא נרשמים ביטולים של הזמנות לצימרים - פשוט משום שאין הזמנות. "אנשים מתקשרים מדי פעם ושואלים אם הצימרים הם באזור של הקסאמים - וכשמגלים את המצב הם פשוט מוותרים. אני חושש להוציא אגורה שחוקה בצימרים שלי, משום שאין שום ביטחון שיגיעו אורחים כרגע", הוא אומר. "בשנה וחצי האחרונות הפסדתי הכנסות של 200 אלף שקל בהשוואה לתקופה שלפני כן. למזלי, אני עוסק במקביל גם בעסק קטן שמאפשר לנו לצוף על פני המים.
"אני לא מבקש עזרה כלכלית, אלא רק שיעזרו לקדם את האזור מבחינת פרסום - ושהתיירים יבואו. אם המבצע יצליח ויהיה יותר פרסום לאזור - בדומה לקמפיין שעשו לתיירות בצפון אחרי מלחמת לבנון השנייה - יש סיכוי שהתיירים יחזרו אליו. יש לנו המון מה להציע".
"נישאר באשקלון. זו החלטה עסקית עקרונית"
במקביל, הירי על אשקלון משבש את העבודה במפעל המתכת פח-תעש שפועל בעיר. "המיגון באזור אינו מתאים לירי שמתבצע בימים אלה מהרצועה", אומרת מור שפירא שמגר, דור שלישי לבעלי המפעל. "המפעלים באזור התעשייה הדרומי משתרעים על עשרות דונמים, ועובדים לא מספיקים לרוץ לממ"דים. אנחנו מבקשים שיכירו לנו לצורכי מס בהוצאה על מיגוניות שיפוזרו במפעל".
פח-תעש הוקם לפני 30 שנה, והוא מתמחה בייצור מערכות לטיפול באויר, כגון לשמירה על חדרים נקיים בתעשייה או לבקרת אקלים בחדרי ניתוח, ובייצור מסננים לפליטת אויר תוך שמירה על איכות הסביבה. המפעל מעסיק כ-120 עובדים, והוא רווחי ויציב. מכירותיו הן בעיקר לשוק המקומי.
לדברי שפירא שמגר, עד כה התייצבו כל עובדי המפעל לעבודה - ואולם איכות העבודה נפגמת כתוצאה מהצורך להפסיק עבודת תכנון או חיתוך, לתפוס מחסה ולהתחיל מחדש. "מניסיון, ברור שיהיו נזקים מצטברים יקרים מאוד", אמרה.
על האפשרות להעתיק את פעילות המפעל לכיוון אזור המרכז אומרת שפירא: "אין מצב שנעבור מפה. אנחנו 30 שנה באשקלון - ונישאר כאן. זו החלטה עסקית ועקרונית. לא ניתן שיגרשו אותנו מהבית".
עוד בקריירה