היום אני מסורתי

היום אני מסורתי כי מכריחים אותי להדליק נר של חנוכה. אם יהיו פה מספיק אנשים לומר "שעשה נסים לאבותינו", תאמינו לי, היום הולך להיות מדליק. סתם עוד אקט סמלי שבוסים אוהבים להנפיץ כדי להרגיש שהפעילות החברתית במשרד מעלה מדי פעם את המורל.

אחר כך הם יגיעו הביתה ויגידו לאישה: "גאולה, הייתי תותח, דפקתי נאום ששפך אותם על הרצפה. העובדים שלי חולים עליי". וגאולה תחייך בפרצוף עקום, כי היא יודעת שהמזכירה חולה עליו במיוחד והוא חולה עליה.

היום כבר לא קורים נסים, בטח לא בעבודה. אתה יודע שהנרות לא ישרפו את הווילון, הווילון לא ישרוף את הסופגניות, הסופגניות לא ישרפו את המשרד, המשרד לא יקבל פיצויים על כוויות מדרגה שלישית, כי מנהלת כ"א עומדת עם מטפה לכיבוי אש – לקח מהביקורת שנעשתה במשרד לפני חודשיים – בדיוק בשביל הדברים האלה.

שהחיינו וקיימנו ופיטרנו לזמן הזה

הפירומנים ישתינו במכנסיים כשהנרות ידלקו. הגרגרנים יתפטמו רק ממראה הסופגניות שעל המגשים ויחכו לראשון שיעז לגעת במגש. אני אמשיך להיות מבואס ולפנטז על דיל ללונדון – תמיד חלמתי להיות שם בשלג של הכריסטמס – אבל אולי בשנה הבאה.

הבוס יסקור במבט את אנשי המשרד ויעשה עם השפתיים את הבית הראשון של "מעוז צור", בחצי חיוך-חצי סמכותיות. אני אשפיל מבט כשהוא יגיע אליי, כי אני לא סובל אנשים שמטרפדים לי את חו"ל.

אחר כך הוא ייגש אליי ויבקש ממני לארוז את החפצים שלי. כי ככה זה בוסים: הם גורמים לעצמם להאמין שיש אנשים שמצווה לפטר, כי הם מעכירים את האווירה. ואז כולם ישירו ביחד "באנו חושך לגרש".

אתמול בהיום אני מפוטר | מחר בהיום אני מפוטר