היום אני מורד ומפוטר

היום אני שומע מוזיקה אירית עממית בקולי קולות מהמשרד ומחכה שאיזה זוהר ארגוב מההנהלה יגיע לפטר אותי, כי כולם פה נצר לשושלת בבונים. זהו, אמרתי את זה. ואני מתכוון לזה. טוב, אולי אני אחליש קצת את המוזיקה הזו. אני בכלל, חוץ מוויסקי, ממש לא סובל אירים – לא ברים איריים, לא כדורגל אירי, לא נשים איריות, לא מוזיקת עם אירית, לא את אירית לינור.

אבל אני מגביר בכל פעם שאני שומע סולו גיטרה, כי ככה זה מורדים אמיתיים – הם לא פוחדים מתגובות זעם של האירים, או של הבוסים, או של הבוסים האיריים. למרות שאני לא סובל את השיר הזה, Whiskey in the Jar. הוא סתם מתנגן הכי רועש שאני מכיר בלי לחפש ביוטיוב מוזיקה של פנתרה.

דבה, Dude, גמדה

"דה בה דו, דה בה דה" או אולי "דבה, Dude, גמדה", הם צווחים לי באוזן וזה כל כך מזוויע – חד גוני ונשמע כמו ילדים אירים קטנים שנותנים לך קטנה כזאת באוזן, מה גם שיזהר אשדות הולך לעשות לזה קאבר בהופעה הקרובה.

אבל אני לא סובל סתם, אלא סובל בשביל אידיאולוגיה. והאידיאולוגיה, חברים, היא לעשות כאוס בכל הסדר הזה. למה שנתקפל ונוריד את הראש בפני הבוסים אם אפשר לעשות Happy Hour לקראת סוף יום חמישי עם מלא דרינקים חינם, כל זה בשם העובד הקטן שנמצא בכל אחד ואחד מכם? למה שנצטרך להבליג על כל קפריזה שלהם ולא נעמיס עליהם את הקפריזות שלנו?

אז שתהיה מוזיקה אירית, שיהיה Happy Hour, שתהיה דבה, Dude, גמדה. היום אני הולך הביתה, כי בוסים מסמנים את המורדים מראש ודואגים לערוף את הראש שלהם, בעיקר אם הם שותים וויסקי בעבודה.

אתמול בהיום אני מפוטר | מחר בהיום אני מפוטר

וכדי שגם אתם תוכלו לעשות דווקא: