היום אני מפוטר

אני מניח שעברתי את המחלה בשלום, כי עדיין לא פיטרו אותי. יש אנשים שהיו רואים בזה סימן טוב, אבל לי ברור שהרעים בסך הכל מחכים לזמן הנכון. זה יכול לקרות לכל אחד מכם ברגע הכי לא צפוי, צריך רק סיבה מספיק טובה.

למשל, אחד הגורמים הבכירים בהנהלה זומם כבר שנתיים על הכוסית של המשרד. בכל פעם שהבלונד והעקבים הגבוהים שלה נשמעים במסדרון, הוא יוצא מהמשרד ומתמתח כבדרך אגב כדי שהיא תראה את שריר התאומים המפותח שלו. ככה זה אצל הגברים של גבעתיים – ככל שהשריר שלהם מפותח, כך המוח שלהם רופס ועתיר שומנים מיותרים.

בכיר לא אוהב כשזוטר נכנס לו בין הרגליים

היום יפטרו אותי, כי אני הולך לעשות מחווה רומנטית כלפי הכוסית של המשרד, ואתם יכולים לתאר לעצמכם, אף בכיר לא אוהב שאיזה זוטר נכנס לו בין הרגליים.

וכאן נכנס משל שקדי המרק: מה אתם מעדיפים שיישאר לכם בכף האחרונה – יותר מרק או יותר שקדי מרק? או במשרדית: אם אתם עובדים זוטרים, מה אתם מעדיפים שיישאר לכם בכף האחרונה – וי גדול על הכוסית של המשרד או חיים דלוחים של 09:00 עד 18:00?

ואם אתם עובדים בכירים, מה אתם מעדיפים שיישאר לכם בכף האחרונה – משכורת של כמה עשרות אלפים או סקס חד פעמי עם בחורה שתזרוק אתכם בגלל ש"לא מתאים לי קשר רומנטי בתוך המשרד" (ובעברית: יש לכם קטן, בדיוק כמו שחשבתי).

ובזמן שאתם מעכלים את המרק, השקדים ומה שביניהם, אני בכלל מעדיף את זה כף חשמלית. אחלה דרך לחמם מנה חמה וזולה משקית לפני שיפטרו אותי.

אתמול בהיום אני מפוטר | מחר בהיום אני מפוטר