גם היום יפטרו אותי

בסוף אתמול לא פיטרו אותי, אבל נשבע לכם שהיום יפטרו אותי. הבוקר חיפשתי כוס קלקר חד-פעמית, כי ממש התחשק לי לפתוח את היום בסיגריה לפני שאני מתחיל לעבוד כמו חמור, אבל גיליתי שבמקום הקלקר יש כוסות זכוכית שרק אלוהים יודע עם איזו אקונומיקה שוטפים אותן פה.

גירדתי בארנק ומצאתי שיש לי בדיוק כסף לאוטובוס ואולי לנשנש משהו בצהרים, אז ביקשתי ממישהו 10 שקלים כדי לקנות הפוך ב-11. ולא רק כוסות – המניאקים האלה חוסכים עלינו אפילו בקפה. במקום הטייסטר'ז צ'ויס ששתינו עד היום, שמו רד מאג מגורען ומחוצ'קן. נשבע לכם, מהיום אני מביא תרמוס מהבית.

כסא שעולה יותר ממני

בקומה שבה אני עובד יש הרבה יותר כסאות מאנשים. התלבשתי על איזה כיסא מנהלים מעור שיש לו ידיות כאלה שיכולות לסדר יופי את הגב. ישבתי עליו ודמיינתי שאני מנכ"ל, עד שהסמנכ"ל מכירות הקירח דפק לי מבט מפחיד, אז החזרתי אותו לאופן ספייס. לא כל כך הבנתי למה כל כך כואבות לו הביצים. אולי כי אני יושב על כיסא שעולה יותר ממשכורת חודשית שלי, אני באמת לא יודע.

ביררתי עם האישה מהכספים מה הקטע עם הכיסאות המשרדיים, אז היא הסבירה לי שעשינו דיל עם ספקית הציוד המשרדי שלנו שעד דצמבר אפשר להזדכות ב-50% על הכיסאות שנמצאים במצב טוב. שאלתי אם היא אחראית גם על הקלקר והקפה, אבל היא אמרה שזה באחריות בוריס, המנקה.

אההה, בוריס, באמת מוזר שהשולחן שלי מטונף כבר שבועיים והפח מלא בג'יפה לפחות מספטמבר, הוא פשוט אף פעם לא כאן. "צמצמו לבוריס את המשרה רק לימי רביעי, אחרי שהתפרסם בטיימס מחקר שלפיו בלה בלה בלה", ההיא מהכספים התחילה להסביר.

רגע, אבל היום רביעי, לא? כן, מתברר שבוריס לא גר פה יותר. אז אולי אני אנקה? אולי אפשר לעשות השלמה מהצד. אני יכול לקחת פחות כסף מבוריס, אני יכול לשבור את השוק, אני יכול לעבוד בחינם ואז בחיים הם לא יפטרו אותי. בחיים.

– המשך יבוא (אם לא ינשלו אותי מהמקלדת) –

לטור של מחר | לטור של אתמול

עוד בקריירה