המדריך לנואם המתחיל

נניח והטילו עלייך להכין הרצאה קצרה במסגרת הלימודים, לתדרך עובדים בנושא חשוב או גרוע מכך – לדבר בפני קבוצה גדולה של אנשים שאינך מכיר. אתה אולי יודע את החומר כי אתה מתעסק בו מידי יום או פשוט מומחה בתחומך, אבל לדבר בפני קהל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

העברת נאום או הרצאה בפני קהל מורכבת משתי מטרות עיקריות. המטרה הראשונה והכללית היא להעביר את המסר הרצוי בצורה כזו, שכל אחד בקהל יוכל להבין אותו, גם אם הוא לא ישתכנע במאה אחוז שאתה צודק לחלוטין. המטרה השניה היא פשוט לא לעשות לעצמך פאדיחות. אם תגמגם, תבלבל, תפגין חוסר ידע או מקצועיות ובאופן כללי תיראה כאילו ההרצאה הזו היא עונש בשבילך – הקהל לא יקשיב לך ובכך איבדת את הסיכוי להשיג את המטרה הראשונה.

אם המחשבה על דיבור בפני קהל עושה לך נדודי שינה ופיק ברכיים, הדרך היחידה להתמודד עם המצב היא להכין את עצמך מראש לכל בעיה שעלולה להתעורר, ובשביל זה בדיוק אנחנו פה.

הכר את האוייב

השלב הראשון הוא לבצע איסוף מידע קצר כדי להכיר את קהל היעד שלך. אם מדובר באנשים שלומדים או עובדים איתך – אז אתה כבר יודע מה תחום הלימודים שלהם וטווח הגילאים. אם אתה "מרצה מבחוץ" ועליך להרצות בפני קהל שאינך מכיר, מומלץ לעשות קצת עבודת הכנה. יעקב מאור, מחבר הספר "סודות של נואמים", ממליץ לדבר עם מארגני האירוע, ולנסות לדלות כמה שיותר פרטים על הקהל. האם מדובר בחילונים או דתיים? האם הקהל שילם עבור ההרצאה או נכנס בחינם, ומה הם יודעים על הנושא שאתה עומד להרצות עליו.

אם מדובר בהרצאה מול עובדי חברה מסויימת, כדאי לברר על השגים והצלחות ראויים לציון של אותה חברה. "כשאתה מגיע להרצאה בפני קהל לא מוכר, הוא לא ימהר לתת לך כבוד" אומר מאור -"אבל אם בתחילת הנאום תעיר הערה אישית לגבי המוצר החדש שלהם או ההישג האחרון, כבר זכית לצ'אנס הראשון שלך, וזה לא דבר של מה בכך".

באותה מידה, הכרת קהל היעד נותנת לך מושג ראשוני לגבי התוכן שמעניין אותם והשפה שמדברת אליהם. אם למשל, אתה מרצה בפני פעילים באגודות "ירוקות", אין טעם שתקדיש חלק שלם להסברים על חשיבות המיחזור של בקבוקי פלסטיק - הם כבר מכירים את הבעיה הזו ועלולים לאבד את הסבלנות כלפיך. אבל אל תקצץ בהסברים מסויימים, שעלולים להתברר כחשובים. איך מבדילים בין העיקר לטפל? לפעמים הדברים האלו מתגלים תוך כדי ההרצאה עצמה. יוסי שריד, ח"כ לשעבר הידוע בנאומיו הכובשים, מסביר כי "חשוב לשמור כל הזמן על קשר עין וקשר אוזן עם הקהל" - אולי הם ישאלו שאלות, ואולי הם פשוט יראו חסרי עניין. במקרים כאלו מומלץ לעצור לרגע את ההרצאה ולחזור על דברים שאינם ברורים.

מבנה הנאום

אם אתה רוצה לסחוף את הקהל לתוך ההרצאה שלך, הדבר הראשון שאתה צריך לעשות זה להכין נאום בנוי היטב. אם הנאום שלך יהיה מפוזר ומבולבל, הקהל יתקשה לשמור על ריכוז, וגם אתה תמצא את עצמך מתבלבל לעיתים קרובות.

נאום מסודר מורכב משלושה חלקים – פתיח, גוף הנאום וסיכום. בפתיח עלייך להציג את עצמך בקצרה, ולתת סקירה תמציתית של הנושא עליו אתה עומד לדבר, מעין "תוכן עיניינים". הפתיח לא אמור לקחת יותר משתי דקות, ומטרתו לשבור את הקרח ולהכין את הקהל למה שעומד לבוא. החלק המרכזי הוא בעצם הנאום עצמו. כאשר גם אותו מומלץ לפרק אותו למספר גורמים, כדי שלאנשים יהיה קל יותר להבין כל חלק בנפרד לפני שאתה מראה להם את התמונה השלמה.

חשוב לזכור כי בגוף הנאום אתה אמור לדבר על כל מה שהכרזת עליו בפתיח. אל תתן לעצמך לגלוש לסיפורים שעלולים להסיט אותך מהנושא - אם הבטחת בפתיח שתעסוק בשלושה נושאים, עלייך לקיים את ההבטחה ולהיצמד לנושאים אלו בזמן ההרצאה. בסיכום, תוכל לחזור על עיקרי הדברים שנאמרו כדי לחזק את המסר. הסיכום, כמו הפתיח, לא אמור להיות ארוך במיוחד (דקה או שתיים) והמטרה העיקרית שלו היא לוודא שהקהל אכן הבין את הרעיון שניסית להעביר, ולהדגיש שוב נקודות חשובות.

עו"ד יניב זייד, מרצה לשיפור יכולות הנאום ומחבר הספרים "לדבר מול קהל" ו"לדבר מול לקוח", מסביר את הרעיון העומד מאחורי חלוקת הנאום לשלושה חלקים: "מחקרים מראים שאנשים זוכרים בממוצע שליש ממה שנאמר להם בהרצאה או שיעור, בעיקר אם זו פעם ראשונה שהם מתוודעים למידע הזה. לכן, אם אתה חוזר שלוש פעמים על הנקודות החשובות, אתה מעלה את הסיכויים שכל אחד בקהל קלט לפחות פעם אחת את מה שאמרת".

לכל נאום יש פואנטה

את נושא ההרצאה שלך אתה יודע, אבל מה המסר הספציפי שאתה מתכנן להעביר? אתה יכול לתת נאום קולח ומעניין במשך חצי שעה, אבל אם לא תהיה לו פואנטה הקהל ייצא ממנו מבולבל כמו אחרי סרט רע במיוחד.

דוגמא: בעיר שלך אין שבילים מסומנים או מסלולים לרוכבי אופניים. אתה מצליח לסדר פגישה עם ועדת תכנון נוף בעירייה, והמטרה שלך היא לשכנע אותם לתכנן יותר שבילי אופניים. איך יראה הנאום שלך? האם אתה מתכנן לשטוח בפניהם תלונות מפה ועד הודעה חדשה, או לספר להם איך רכיבת האופניים שינתה את חייך?

במקרה כזה, אם לא תגיע עם דוגמאות שיעזרו לחברי הוועדה להבין איך האופניים יכולים לשפר את איכות החיים בעיר – הם לא יבינו מדוע אתה מפריע להם באמצע יום עבודה. לעומת זאת, אם תסביר להם איך נסיעה באופניים עוזרת לצמצם את פקקי התנועה ואת רמת זיהום האוויר, אתה מדבר אל הקהל שלך בשפה שהוא מבין ויכול להתחבר אליה. אתה נותן דוגמאות ורעיונות רלוונטים שיכולים לעזור לו, והכי חשוב – אתה מצליח להעביר את המסר שלך – העיר צריכה יותר שבילי אופניים.

ללמוד בעל פה או לקרוא מדף?

אחת הטעויות הקריטיות של נואמים רבים, היא הנטייה להסתובב עם דפי הנאום ביד. נכון, אתה צריך את ראשי הפרקים שלך כדי לא להתבלבל, אבל אם תיצמד אליהם כמו ילד לסינר אמו, אתה עשוי לעשות רושם לא מקצועי, או חמור מזה – למצוא את עצמך מקריא מהדף.

"צריך להרגיש חופשי ומשוחרר", ממליץ יוסי שריד - " עדיף לחשוב תוך כדי דיבור ולא לדקלם את מה שהכנת בבית, כי אז יש נטייה לשעמם את הקהל". אף אחד לא מצפה ממך לדעת את הנאום בעל פה, ולמעשה, יהיה קל יותר להקשיב לך אם תדבר אל העיניים בגובה העיניים ופשוט תסביר להם את הדברים כפי שאתם מכיר ויודע אותם. בשאר הזמן - הנח את הדפים על שולחן בצד, וגש אליהם מידי פעם כדי לרענן את הזיכרון.

איך לשמור על קהל עירני?
"ברבע שעה הראשונה של הנאום יש לך 100 אחוז הקשבה מצד הקהל" אומר יניב זייד - "אבל אחרי רבע שעה אחוז ההקשבה יורד ל- 70%, אחר כך 50% וכן הלאה, כך שבשלב מסויים של הנאום הקהל אולי שומע אותך, אבל לא מקשיב".

זייד גם ממליץ על מספר דרכים לעורר את הקהל ולשבור שגרה. עוד בשלב התכנון, אתה יכול להכין הפעלה הקשורה לנושא עליו אתה מדבר. חשוב שההפעלה לא תהיה ארוכה מידי או תגרום לסערת רוחות בקהל - יהיה לך קשה להרגיע אותם אחר כך. אם אין לך הפעלה מוכנה, אתה יכול להוציא את הקהל להפסקות קצרות (ביחס לאורך ההרצאה). הפסקה ארוכה מידי עלולה להחזיר אלייך קהל לא מרוכז בעליל, שהדבר היחיד שמעניין אותו זה ההפסקה הבאה.

עוד שיטה להגביר את הריכוז בקהל, אך בלי להפסיק את ההרצאה עצמה, היא להביא סיפורים או דוגמאות שרלוונטים לנושא עליו אתה מדבר. חשוב להביא סיפורים שמדברים לקהל בשפה שלו ונוגעים גם לנושאים שמעניינים אותו. בצורה כזה, אתה מעלה את רמת ההקשבה והריכוז, ובאותה נשימה גם נותן לקהל, בעקיפין, עוד מידע שמסביר את הנושא עליו אתה מרצה.

חשוב גם לתבל את ההרצאה בחוש הומור. "הכי טוב להתחיל את ההרצאה בבדיחה" ממליץ יעקב מאור - "גם כדי להוריד את המתח של הקהל, וגם כדי להוריד את המתח של הנואם עצמו. הבדיחה מכניסה אותך לדיבור שוטף ועוזרת לך למצוא את הטון והקצב שלך".

אך הבעיה העיקרית של הומור בהרצאות היא שלפעמים התוצאה לא ממש קומית. "אם אתה זורק בדיחה לאוויר והקהל לא צוחק, התוצאה יכולה להיות מביכה ביותר" אומר שריד. כך שאם יש לך בדיחה או הלצה שלפי דעתך מתאימה לנושא עליו אתה מרצה, רצוי שתתייעץ קודם עם אנשים אחרים עד שתגיע לנוסחה המנצחת של בדיחה אשר גם מצחיקה וגם לא פוגעת באף אחד.

אימון על יבש

לאחר שסיימת לבנות את הנאום שלך, והוא כתוב ומוכן עד הרגע האחרון, מגיע שלב החזרה הגנרלית. לפני שאתה מזמין חבר או חברה שיעזרו לך למדוד זמנים, עשה זאת קודם כל בעצמך, ואל תחשוש לעשות תיקונים תוך כדי בדיקה. כדאי למדוד כל חלק מהנאום בנפרד, למקרה שתחליט כי פסקה מסויימת אינה כה הכרחית לדיון, ורק גוזלת לך דקה וחצי שאפשר למלא אותם בדוגמאות או סיפור אישי, למשל.

אחרי שתתאמן על הנאום לבד מספר פעמים, הזמן את חבריך הטובים כדי שישמשו בתור קהל ניסיוני. הם אלו שצריכים להגיד לך אם אתה מדבר מהר מידי או בולע מילים, אם הנאום שלך מעניין ואיפה, לפי דעתם, כדי להוסיף או להחסיר פרטים. הנח להם להיות קהל "קשה" – להתפרץ בשאלות מתקילות, לא לצחוק במקומות הנכונים ולאבד ריכוז בדיוק ברגעים החשובים. אם אתה כבר מתאמן, אז עדיף שזה יהיה קרוב למציאות עד כמה שאפשר.

שפת גוף

החלק הקשה במהלך הנאום, הוא להיות מודע לשפת הגוף וליציבה שלך, בעיקר אם אין לך ניסיון רב בלעמוד מול קהל. בדרך כלל, מה שקורה לנואמים טירונים, הוא שהם מתחילים את הנאום ביציבה זקופה ודיבור ברור, אך ככל שהנאום הולך ומתמשך, הם מאבדים את המודעות לעצמם ומתחילים לדבר מהר מידי, לבלוע מילים, לאבד את הזקיפות או לשכוח את הידיים בכיסים.

"בכל מה שקשור לשפת גוף, אין אמת מוחלטת" אומר יניב זייד - "אבל חשוב לא לעשות תנועות קיצוניות. אם אתה משלב ידיים או שם אותן בכיסים, אתה משדר חוסר ביטחון ומבוכה. מצד שני, אם אתה מניע את הידיים בתנוחות חתירה פראיות, אתה מסיח את דעת הקהל אל התנועות שאתה עושה". גם בנושא ההליכה חשוב לשמור על צעדים מדודים. אם תעמוד במקום אחד, הקהל ישתעמם ממך במהרה. מצד שני, אם תתזז את עצמך מצד אחד של הבמה לצד השני, הקהל שלך יעבור לספירת צעדים וזה כל מה שהם יזכרו מההרצאה, בסופו של דבר. זייד מציע לתחום בדמיון טריטוריה מסויימת על הבמה, כך שיהיה לך מספיק מקום לנוע בו בלי לרוץ מצד לצד.

גם העיניים תופסות חלק חשוב במהלך ההרצאה. "מה שהרבה מרצים עושים, זה לתפוס איזה פראייר בקהל ולהסתכל רק עליו" אומר זייד. "התוצאה של זה היא שהפראייר ישנא אתכם בגלל שנתקעתם רק עליו, ושאר האנשים בקהל ישנאו אתכם בגלל שלא הסתכלתם עליהם בכלל". העצה שלו, היא לבחור חלק מסויים בקהל ולהסתכל עליו בלי להתמקד באף אחד ספציפי, כאשר חשוב מידי פעם לנדוד עם העיניים ולהסתכל גם על חלקים אחרים.

אל תתפתה להתיישב במהלך ההרצאה, מעייפת ככל שתהיה. הישיבה מתאימה יותר לסדנאות בהן אתה מעוניין לנהל דיאלוג עם הקהל בגובה העיניים, ולגרום לו להיפתח אלייך. כאשר אתה נושא נאום או הרצאה, אתה צריך להעביר את המסר שהבמה היא שלך, ואתה היחיד שקובע את קצב העיניינים, ולכן חשוב להמשיך לעמוד.

אם אתה מרגיש שיהיה לך קשה לזכור את כל הטיפים האלו בזמן ההרצאה, מומלץ להשתמש בדף עליו כתובים ראשי הפרקים של הנאום שלך, ולציין לעצמך במקום בולט גם תזכורות יציבה ושפת גוף.

השורה התחתונה

"רוב אנשים מפחדים מקהל", אומר יעקב מאור "שימי אותם בסלון או בית קפה עם כמה חברים, והם יספרו לך סיפור בצורה מרתקת ומושלמת. שימי את אותם אנשים מול מאה איש, והם יאבדו את המילים". אבל אל דאגה, אין זה אומר שנדונתם מראש להשפלה פומבית. בסופו של דבר, מבלי להמעיט בערכה של אף עצה, ההמלצה החשובה ביותר היא להגיע להרצאה מוכנים. להכיר את החומר ולשלוט בו ללא עוררין. על טעויות של מתחילים יסלחו לך, אבל מקצועיות לוקה בחסר תשאיר לכל הנוכחים טעם רע בפה.

עשה ואל תעשה

• אל תשב או תעמוד במקום אחד. הסתובב על הבמה ושמור על קשר עין עם הקהל.

• דפים, טושים או סמן לייזר נוטים להידבק למחזיק בהם ולהסיח את תשומת לב הקהל.

• עשה "בדיקת סאונד" בתחילת ההרצאה בשיתוף הקהל, כדי לוודא ששומעים אותך גם בקצה האולם.

• קח איתך שתייה קלה כדי להתרענן. אם תפגין סימני עייפות, הקהל יזדהה איתך וייכנס גם הוא למצב של נמנום.

• אם יש לך נטייה לדבר מהר, הקפד על משפטים קצרים, מתומצתים וברורים.

• כאשר אתה מכין מצגת שקופיות או סירטון, וודא כי הם לא ארוכים מידי ביחס להרצאה.

• הקפד על עברית תקנית ודקדוק נכון.

• גם בנושאים רציניים אפשר לטפל בצורה מחוייכת, כדי שלקהל יהיה קל יותר להקשיב.