אסור לנו לשכוח כאשר כבוד האדם נרמס באכזריות
האכזריות האנושית שנחשפה מבית האבות "נאות כיפת הזהב", לא יכולה לרדת מסדר היום, הם ההורים של כולנו
לפני שבוע ישבנו עם המשפחות שלנו בערב שישי וקצת אחרי ארוחת הערב צפינו בעדות המזוויעה מבית האבות בחיפה. ראינו איך חיות אדם מתנהגות. ראינו איך בני אדם איבדו צלם אנוש, שכחו שבעוד כמה שנים הם ישנו באותה מיטה ויקוו לחסד וחמלה ממי שאמון לשמור עליהם. ותסלחו לי שאני פותחת את הנושא הזה שוב, אבל את התמונות האלה אנחנו לא יכולים ואסור לנו לשכוח.
אסור לנו לשכוח את העובדה שיומיים אחרי פירסום הכתבה, עובדי בתי אבות בכמה מקומות בארץ נדרשו לחתום על חוזה סודיות שמונע מהם לדבר על המתרחש בתוך מקום עבודתם. אסור לנו לשכוח שביקורות הפתע לא מתרחשות במפתיע וישנם במשרד הבריאות מי שמדליפים ומתריעים על הביקורת מראש ומבקשים מכולם להתנהג יפה. ואסור לנו בשום פנים לשכוח שאלו האבות, האימהות, הסבים והסבתות של כולנו.
מה שניסיון העבר הוכיח, לצערנו, הוא שכתבות בטלוויזיה לא מרתיעות אף אחד כי לאנשים אין אלוהים. כי בעולם המעוות של בני עוולה, באופן מחליא, הם עוד עלולים להתגאות בזה שפרצופם השפל הופיע בטלוויזיה. כי מי יעשה להם משהו? כי עשרות סיפורים כאלה נחשפו בעבר והנה אנחנו מקבלים עדות מזעזעת נוספת. ועד שמישהו לא ינמק בכלא עד סוף ימיו ולא יזכה לראות אור יום לא ילמדו פה לקח.
האכזריות האנושית הזאת לא יכולה לרדת מסדר היום ומהתודעה הציבורית. גם לא האחריות של משרד הבריאות לזוועה. על הפשע הנורא הזה לא נעבור לסדר היום כמו עוד ידיעה שדיווחנו עליה. וכן, מחובתנו כבני אדם לדאוג שכבוד האדם, שנרמס באכזריות בבית האבות ״נאות כיפת הזהב״, לא יגיע למדפי הארכיון ולא יחזור על עצמו לעולם!
ועוד מילה קטנה: בימים שבהם התקשורת סופגת מהלומות, בימים שבהם לא מפסיקים להגיד על התקשורת שהיא פייק ניוז ושאנחנו חבורה של שקרנים שמונעת מאינטרסים אישיים, אני שמחה לחלוק את המקצוע הזה עם אנשים כמו יוסי מזרחי, שמזכירים לכולנו מהן חדשות אמיתיות ולמה, במדינה מתוקנת, תפקידה של התקשורת הוא לא רק לדווח אלא גם לשנות מציאות אכזרית.
