גם שואת העם הסורי תצטרף לדפי ההיסטוריה

בואו נדבר על אותו משבר שאנחנו מדחיקים בין הפצצה מזעזעת אחת לתמונות זוועה אחרות. בפעם הראשונה שבה דיברתי כאן על השואה הסורית, רבים העבירו ביקורת על השימוש שלי במילה "שואה". המילה שואה, אגב, מקורה כבר במקרא ופירושה: אסון איום ונורא, חורבן, פורענות. "השואה" בה' הידיעה, היא שואת היהודים על ידי הנאצים. אבל אסון איום ונורא, חורבן ופורענות, זה בדיוק מה שפגשתי במחנה הפליטים סאודה בכיוס שביוון.

כשיצאתי למחנה הפליטים לא ידעתי למה לצפות. את מכינה את עצמך לגרוע מכל, אבל את לא באמת חושבת שתראי את הגרוע מכל. את לא חושבת שתפגשי את הייאוש פנים מול פנים. לא תיארתי לעצמי שהייאוש ידבר איתי ויקבל גוף ופנים של ילדים בני שלוש עשרה, שמספרים על ראשים זרוקים ברחוב כאילו דיברו על כדורגל, ובאותה נשימה אומרים שהם פשוט הפסיקו לחלום. לא חשבתי שאפגוש אבות, גברים, שמעדיפים להתאבד כי אין להם כבר משפחה. לא חשבתי שאפגוש נשים שמכרו את הגוף שלהן על מנת להינצל, לא חשבתי שלייאוש יש ייאוש יותר גדול.

פגשתי בני אדם שאיבדו את כל מה שיש להם בחיים וסבלו מידי אלו ששכחו מה זה להיות בני אדם. כשהגעתי למחנה ביום הראשון, קפץ עליי ילד קטן עם חיוך גדול, החיוך שלו היה כל כך גדול שאי אפשר היה שלא להידבק ממנו, הוא חיבק אותי, השאיל את משקפי השמש שלי, שם אותם על עיניו וחיבק אותי שוב, כאילו ניסה לנחם ולומר לי: "צאי מההלם, הכל בסדר, אני כאן, יש דברים יותר גרועים...".

והאמת היא שכשחוזרים ממחנה פליטים, כשחוזרים ממקום שבו "הכלום" מקבל משמעות חדשה, את מקבלת פרופורציה. המילה פרופורציה מקבלת ממדים חדשים. מה שכן, דבר אחד מאוד מאוד ברור: לא למדנו כלום מההיסטוריה. במידה מסוימת, נסעתי לבדוק אם המקטרגים צדקו, אם הגזמתי בשימוש במילה "שואה". לצערי התשובה היא לא. גם שואת העם הסורי תצטרף לדפי ההיסטוריה שכולנו היינו מעדיפים לא לזכור ולשכוח