שינאה גבתה מאיתנו מחיר מאוד יקר ולאהוב זה בחינם

בואו נדבר על פסח. אני יודעת שבשביל הרבה אנשים יום כיפור הוא היום שבו עוצרים לרגע וחושבים על השנה שהייתה, מרימים עיניים אל השמיים ומייחלים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה או לפחות שיהיה פחות גרוע. אבל חג הוא חג והוא תמיד סיבה למסיבה ולתזכורת קטנה.

בימים האחרונים קיבלתם ושלחתם הודעות של חג שמח. חג אביב מלא בפריחה, שגשוג, אהבה, שלווה, בריאות. כיף לקבל הודעות כאלה ולשלוח אותן, שבתוך כל הרע הזה יהיה לנו גם קצת טוב לכמה רגעים. 

אני יודעת שחלקכם אומרים, תגידי, אין דברים טובים במדינה הזאת שאת כל הזמן מתלוננת ופותחת את התוכנית בדברים הרעים? כל כך רע כאן? אז לא, לא כל כך רע, יש כאן אנשים טובים הרבה יותר מרעים, יש כאן אהבה הרבה יותר משנאה, יש כאן אור הרבה יותר מחושך. יש כאן הרבה על מה להגיד תודה.

אבל כולנו גם מרגישים שהרע משתלט על הטוב, שהשנאה משתלטת על האהבה ושהחושך משתלט על האור. ואל לנו לשכוח את זה! אל לנו לשכוח שלא מזמן ראינו את ההורים שלנו מוכים בבית אבות, אל לנו לשכוח שנער רצח פליט סודני כי הרגיש גבר, שילדים דוקרים אנשים חפים מפשע, שיש מי שמחנך כאן לשנאת האחר ולא לקבלה שלו...

אל לנו לשכוח שדווקא בזמנים של חירות אנחנו חוזרים להיות עבדים. עבדים להשתקה לפחד ולפילוג. עבדים מרצון. אז אולי אני צריכה לבקש סליחה קטנה על זה שאני קצת כועסת לפעמים, על זה שאני לא יודעת לעצום עיניים מול העוולות שיש כאן, על זה שאני מתעצבנת על החיים שלנו...

אבל תגידו, לא מגיע לנו קצת שקט? ואם לא נותנים לנו אותו, אנחנו לא צריכים לדרוש אותו בחזרה? אני רוצה שבסדר הזה תקחו רגע, בין קריאת עמודי האגדה, בין חרוסת למרור, בזמן שהמצות מתעכלות, ואלוהים יודע כמה זמן לוקח להם להתעכל... הרבה זמן, תסתכלו על האהובים שלכם שיושבים בשולחן הסדר, תראו כמה אתם אוהבים אותם כמה הם חשובים לכם ותזכרו שינאה גבתה וממשיכה לגבות מאיתנו מחיר מאוד יקר ולאהוב... לאהוב זה בחינם.... חג שמח.