הבושה מתה - גם באמריקה וגם בישראל

דונלד טראמפ ואילנה דיין, אילנה דיין ודונלד טראמפ - אפשר לקשר ביניהם, אתם חושבים? לדעתי כן. לדעתי השבוע נפל דבר בארצות הברית ובישראל - נעלמה הבושה. היתה ואינה עוד.
בארצות הברית נבחר אדם שמחק כל שארית של כבוד ודרך ארץ. נשים, מיעוטים, חמלה, אנושיות, מוסר, שוויון– טראמפ רמס את כל אלה ברגל גסה ויצר קמפיין שלם של שנאה ושל שקרים, של השפלה ושל רדיפה. הכל היה כשר, הכל היה קביל, וזה מה שאמריקה בחרה שלשום. לא אמריקה שאנחנו מכירים, לא האמריקה העירונית המתוחכמת של הערים הגדולות, אלא אמריקה קשת עורף וזועמת, אמריקה של הפריפריה, שבחרה בגבר הלבן שכל כך היה חסר לה בשמונה השנים האחרונות. אמריקה הזאת אמרה: דחפו את הפוליטיקלי-קורקט והרב-תרבותיות וקבלת האחר שלכם אתם יודעים לאן, כי נמאס לנו מכל השיט הזה, כי אין לנו בושה ואנחנו לא מתביישים בזה.
בינתיים בישראל, בבירתנו הקדושה, הסתלקה הבושה מלשכתו של מנהיג אחר. במשך שש דקות כמעט עמדה אילנה דיין והקריאה תגובה שהועברה לה מטעמו של ראש הממשלה נתניהו. שש דקות שבהן נדרשה להקריא סדרה של משפטי בלע על עצמה, עוד משפט ועוד משפט, עוד שקר ועוד כזב, כאילו נחת עליה גזר דין ללא משפט. המסר היה חד וברור: לא מעניין אותנו מה את אומרת, לא מעניין אותנו מהם כללי המשחק - אנחנו בעידן של המתקפה חסרת המעצורים, אנחנו בעידן של הסיכול הדמגוגי הממוקד, ונגיד מה שאנחנו רוצים כי אין לנו בושה ואנחנו לא מתביישים בזה.
זה מפליא מישהו? מישהו בשוק? מישהו שואל את עצמו איך יכול להיות שקורה דבר כזה? איך יכול להיות שהביריונים של הכיתה, גם באמריקה וגם פה, מתפלשים באלימות מילולית וזוכים בכל הקופה? מישהו מנסה להבין איך נתנו לבושה למות? אולי חוסר הבושה ניצח כי סתמנו את הפה, עצמנו את העיניים והתנתקנו מהמציאות? אמא שלי התקשרה אלי אתמול ושאלה אותי נרגשת, לוסי, ראית את טראמפ? מה זה?! איך בני אדם גאים כל כך ברוע? למה בני אדם נהיו כאלה רעים? ואני שתקתי ושתקתי ואז אמרתי, לא יודעת, אמא, לא יודעת.