"בסוריה יכולתי למות מהר. כאן אני מת לאט"

כשהחל זרם הפליטים, האי כיוס ביוון שימש אך ורק כתחנת מעבר בדרך ליבשת אירופה. אבל בגלל לחץ פוליטי פנימי, סגרו מדינות היבשת את מעברי הגבול בפני הפליטים, ואלו מצאו את עצמם תקועים על האיים בלי יכולת להתקדם לתוך אירופה, ובלי בית לחזור אליו.

חלקם תקועים כבר כמעט שנה, מקבלים דמי כיס זעומים מהאו"ם, אבל נאסר עליהם להתערות בחיי האי. למי שיודע לבשל נאסר לעבוד במטבח, למורים אסור ללמד בבתי הספר לילדי הפליטים, לרופאים אסור להגיש עזרה ראשונה בתוך המחנה.

כך הם נותרים חסרי אונים ומעש, החיבור היחיד שלהם לעולם שמחוץ לגבולות האי הוא הסמארטפון והרשתות החברתיות, דרכן הם פורקים את זעמם, מצייצים לעולם על מצבם, ומנסים לשמור על מעט השפיות שנשארה בהם. "בסוריה יכולתי למות מהר, ואילו כאן אני מת לאט לאט", מסביר אחד הפליטים בראיון ללוסי אהריש.

[brightcove_iframe video_id='news-the-system-season-04-articles-ep-16-promo-tnt' autoplay='0' credit='' desc='' kid='1_faf5jjup' duration='39']

"הפסדתי את כל מה שהיה לי בסוריה בגלל מלחמה מלוכלכת, שאין לי קשר אליה בכלל. היו לפני שתי אופציות: לירות בעצמי או לבוא לכאן. איבדתי את אבא שלי, אשתי וארבעת הילדים שלי בבת אחת", הוסיף. צפו בקטע מתוך תחקיר המערכת שישודר הערב, מיד אחרי החדשות.

הערב (חמישי) בפרק סיום העונה של המערכת עם מיקי חיימוביץ', המסע של לוסי אהריש למקום שבו הסיפור הטראגי של המלחמה בסוריה מקבל פנים ושמות. תיעוד יוצא דופן מתוך מחנה הפליטים ביוון.

איך נראים החיים של האנשים שאיבדו הכל? פרק סיום העונה, הערב ב-21:00

המספרים מדברים: 34 אלף איש בעולם נאלצים לעזוב את בתיהם בכל יום