בטיחות ילדים - זה בידיים שלנו

כולנו רוצים להבטיח את שלום ילדינו, האם אנו באמת עושים הכל? ח"כ יפעת שאשא ביטון, יו"ר הועדה לזכויות הילד, אומרת בכאב: "התשובה היא לא"

מאת: ח"כ יפעת שאשא ביטון

הרצון בטובתם של ילדנו הוא בקונצנזוס. כולנו מסכימים שהם הדבר היקר לנו ביותר, כולנו מתפללים ומייחלים לשלומם, כולם רוצים להבטיח את בטיחותם. האם אנו באמת עושים הכל כדי להבטיח זאת? אומר בכאב- התשובה היא לא. סקרים מראים כי מרבית מקרי ההיפגעות הבלתי מכוונת של ילדים מתרחשים בבית. במקום שאמור להיות מוגן ובטוח ואנו ההורים אחראים לו. מה שאומר כי התפיסה של "ביתי הוא מבצרי" אינה בתוקף כשמדובר על היפגעות ילדים. כנראה שתרבות ה"סמוך", סינדרום ה"לי זה לא יקרה" או אולי התחושה האינסטינקטיבית שכאשר הילדים לידנו אז "באוטומט" הם בטוחים, גורמת לנו לפחות שימת לב ופחות הקפדה.

אך לא רק עניין ההשגחה לוקה בחסר אלא חוסר הקפדה גם בתחומים נוספים. נכון שהנגשה זה דבר חשוב אך לא כשמדובר בתרופות, בחומרי ניקוי, חומרי הדברה או מיחם של שבת שנגישים כל כך לילדים. כוס תה מהביל הוא דבר טוב ומהנה, במיוחד בימי החורף הקרים אך גם יכול להפוך לגורם פגיעה קשה אם שותים אותו מעל הילד והוא נשפך על גופו. חפצים כבדים שאינם מקובעים כראוי עלולים להפוך למפגע מסכן חיים, מעקים לא בטיחותיים ועוד. אנו יודעים את כל זה ומכירים את הסכנות הטמונות ובכל זאת זו המציאות. איך מסבירים את זה?!
זה לא כי הילדים שלנו לא חשובים לנו. אנו חרדים לשלומם ומייחלים לביטחונם יום יום, שעה שעה. אך משנה הזהירות שעלינו לנקוט על מנת לשמור ולהגן עליהם, שימת הלב לדברים הקטנים שעלולים להוות פוטנציאל לפגיעה בלתי מכוונת בילדינו, אינם צרובים די בתודעה שלנו. השגרה וכוחו של הרגל טורפים את הקלפים. ואין כאן ביקורת או התרסה, יש כאן קריאת איתות- להתעורר. אנו לא מספיק ערניים, אנו לא מספיק מודעים, אנו לא מספיק מקפידים.

התחושה היא שאנו לא עושים מספיק על מנת להבטיח את בטיחותם של ילדינו. חה''כ יפעת שאשא-ביטון
התחושה היא שאנו לא עושים מספיק על מנת להבטיח את בטיחותם של ילדינו. חה''כ יפעת שאשא-ביטון

כ- 120 ילדים שנהרגים מדי שנה, 23,500 ילדים שמתאשפזים ו- 190,000 ילדים שפונים לחדר המיון עקב פגיעה בלתי מכוונת. המספרים נראים דמיוניים אך הם אמתיים לחלוטין ומעידים כי מדובר במגיפה שלא נעשה די כדי למגר אותה.

לכן, מול הזעקה שלא נשמעת, מול הסטטיסטיקות הגואות, ומול הטרגדיות האישיות הבלתי נתפסות בסתמיותן, החלטתי לעשות מעשה. כיו"ר הוועדה לזכויות הילד שמתי את בטיחות הילדים, על רבדיה השונים, בראש סדר העדיפויות וכחלק מפעילותי לקידום הנושא קידמתי את תכנית ממוקדת לבטיחות ילדים, בשיתוף עם ארגון 'בטרם'. התכנית היא חמש שנתית וכבר נכנסה לתקציב המדינה בזכות הגיבוי והתמיכה של שר האוצר משה כחלון ושיתוף הפעולה של שר הבריאות יעקב ליצמן. בימים אלה ממש אנו פועלים להוצאתה מן הכוח אל הפועל יחד עם המשרדים השותפים' בתקווה כי בשנה הבאה נוכל לראות צמצום במספר הילדים שנפגעים באופן בלתי מכוון. התוכנית שמה דגש על פעילות הסברה אינטנסיבית להעלאת המודעות וכוללת הדרכות הורים, הכשרות מקצועיות הקשורות במניעה, פיקוח על בטיחות המתקנים בהם שוהים ילדינו וכן איסוף נתונים שיהוו בסיס לקביעת הפעולות הנדרשות וייחדון לאוכלוסיות השונות.
נכון, מי שמכיר אותי יודע שיש לי רגישות ייתר לנושא ולכן לא היה לי קשה להתחבר אליו ולאמץ אותו. אך חשוב לי להדגיש כי אין אנו באים להפחיד או למנוע מהילדים שלנו להתנסות, להשתובב, לחוות, להיות חופשיים. אנו רוצים לאפשר להם לטעום מכל מה שהעולם מזמן אך בסביבה בטוחה יותר.

 

>> לצפייה בתחקיר המלא של המערכת: לי זה לא יקרה

>> קריאת חובה: המלצות מד"א למניעת תאונות ביתיות

>> לצמוח מתוך המצוקה והאובדן | הסיפור המרגש של יובל פינטו

>> עלייה במספר מקרי המוות של ילדים מתאונות בשנת 2016

המערכת פרקים מלאים