מיקי חיימוביץ מסכמת את העונה: "זאת הטלוויזיה שאותי מעניין לעשות"

קודם כל כמה מילים על הסרט ששודר הערב - בסרט שביים דוד אופק נסעה לוסי אהריש לאי כיוס ביוון להיפגש עם פליטים סורים ועם מתנדבים ישראלים שבאים שם לעזרתם. זהו לא רק סרט מסע רגיל, אלא גם חשבון נפש אישי ולאומי, שלנו הישראלים מול שואה של עם אחר. ההחלטה לשלוח לשם דווקא את לוסי נבטה בעקבות מונולוג שנשאה בתוכנית שיחת היום והפך עד מהרה לויראלי ברשת.

במונולוג היא דיברה כנגד העולם שאינו עושה דבר בנוגע לזוועות בסוריה , אני זוכרת איך גם אני באותם ימים, אחרי הפרסומים על הטבח בחלב הסתובבתי עם תחושה איומה לנוכח האסון שקורה כל כך קרוב אלינו ועם השאלה מה אפשר לעשות? בסרט הכרנו את הפנים של הפליטים מסוריה וראינו אנשים מכאן שהחליטו שהם לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים. הסרט הזה חותם עונה ארוכה של המערכת שהיתה מחולקת לשלושה חלקים.

תזכורת לנושאים שבהם טיפלנו – הבאנו תיעוד בלעדי מתוך כת לב טהור בגואטמלה, שפכנו אור על מצוקת הבדואים בנגב, הראנו את סוף עידן הפרטיות- על הקלות שבה ניתן לחדור לחיינו דרך הרשת, הבאנו את סיפורו של סטודיו קיטצ'ן עסק חברתי מיוחד שמציל אנשים דרך המטבח, שאלנו איך מונעים את הרצח הבא של אשה על ידי בן זוגה וליווינו נשים אמיצות שמהנסיון שלהן כחסרות דיור הפכו למובילות המאבק למען הדיור הציבורי בישראל. הסרט הסביבתי של העונה התמקד בפלסטיק ובסכנות בשימוש המוגבר שלנו בו, גל גבאי בעקבות הטראומה האישית שלה, ניסתה להאיר ולהזהיר בנושא התאונות הביתיות בהן מקפחים את חייהם ילדים רבים.

מה עוד? ליווינו את אסנת ואתורי במאבק להארכת חופשת הלידה עד להצלחה, הבאנו תיעוד מטריד על הלומי הקרב בחברה והכישלון בטיפול בהם. עסקנו גם לעומק בסוגיית הקבורה בארץ, בכך שגם ברגע הזה שבו אנחנו אמורים להיות שווים יש יתרון לכסף . בשני סרטים מיוחדים בליווי של ד"ר אייל דורון הבטנו לעבר מה שעומד לקרות במאה ה 21 – אם זה בשוק התעסוקה המשתנה או בתחום החינוך ושאלנו האם אנחנו עושים הכל כדי שאנחנו וילדינו נהיה מוכנים לעולם שמשתנה כל כך מהר סביבנו . צללנו גם לסוגיית הבריאות הציבורית והבאנו תמונת מצב מטרידה על הכשלים שלה. ואני בטוחה שריגשנו אתכם בסרט על השיטה שמסירה חומות של חוסר קשר עם אוטיסטים ומאפשרת סוף סוף להם לשתף בעולמם העשיר.

___________

עזרה ללא גבולות: הפרק המלא

המשיכו לעקוב אחר המערכת בעמוד הפייסבוק הרשמי

___________

הסיבה שפירטתי כאן את כל הרשימה הזו היא בעיקר בגלל שגם אנחנו בתוך כל העשיה לפעמים שוכחים בכמה נושאים נגענו ועד כמה רחבה היריעה של התוכנית והתכנים בהם היא נוגעת. אבל מה שמשותף לכולם הוא שכל הנושאים האלה מרכיבים את מה שמוגדר סדר יום חברתי.  שזה בעצם חיי היום יום שלנו. בזה המערכת רוצה לעסוק ובזה היא רוצה לשנות. באופן אישי זו הטלוויזיה שאותי מעניין לעשות, כזו שיכולה להביא לשינוי. זה לא קל ולפעמים מאוד מתסכל, בעיקר ברמת השינוי של המדיניות.

הסרטים של המערכת כבר הביאו ללא מעט דיונים בכנסת בועדות השונות, אבל מי שמכיר את ה"וחזון עוד יש מרחק גדול למרבה הצער. בסרט השני ששידרנו, אחד מהגיבורים המרכזיים היה ראעד אבו אלקיעאן שדיבר בכאב נוגע ללב על הפינוי הצפוי בישוב אום אל חירן , זמן קצר אחרי שידור הסרט על מצוקת הבדואים בנגב נהרג דודו מאש שוטרים, וגם שוטר שילם בחייו על הפינוי. לו היו המסקנות של הסרט מיושמות ומהדהדות בגורמי אכיפת החוק אולי הטרגדיה הזו היתה נמנעת. איפה בעיקר יש שינוי ? בהיבט האישי. ההד הציבורי שלו זוכות התוכניות, העובדה שרובן מעוררות דיונים רבים בין האנשים שצפו בהם מביאה לכך שהרבה מהדברים שעליהם אנחנו מאירים מיושמים. הדבר בולט במיוחד בסרטים מהסוג של זהירות פלסטיק, שבעקבותיו חל שינוי של ממש בשימוש בכלים חד פעמיים בגני ילדים וגם בשימוש הביתי אבל לא רק. גם החשיבה על הדברים בעקבות התוכנית מחלחלת ומביאה לשינויים בחיי אנשים. אחד הדברים שבהם אני גאה הוא העובדה שלסרטים יש חיים גם אחרי השידור. אני יודעת על מורים רבים שמקרינים את הסרטים בבתי ספר ומעודדים דיונים בעקבות הסוגיות שהם מעלים.

אז רגע לפני שנפרדים עד העונה הבאה, אני רוצה להגיד תודה לכם הצופים על כך שאתם בוחרים לצפות בנו, למרות שאני יודעת שלפעמים התכנים לא פשוטים. זה לא מובן מאליו. מאחורי תוכנית כזו כפי שאתם יכולים לתאר יש צוות גדול מאוד של אנשים שעובד קשה מאוד. צלמים, מקליטים, עורכי וידאו וסאונד, אנשי פוסט ותאורה, תחקירנים ובמאים. העונה הזו היה לי את הכבוד לעבוד עם לימור פנחסוב, שני חזיזה, שרון קרני, רן לנדאו, טל הררי, אבי מרזוק, גילי גאון, סיון ארבל, יואב שמיר , דוד אופק, יסמין קייני ואדוה בלזם. בארבע העונות האחרונות ניצחה על ההפקה הזו לילך קדוש ואנו נפרדים ממנה בצער ומאחלים לה את כל הטוב שהיא מאחלת לעצמה ובעיקר שלוות נפש שקשה למצוא כשכל כך עסוקים בהפקה מהסוג הזה... תודה לדפנה פרנר ושי אינס מארצה הפקות, לאבי צבי, ארז בן הרוש וליאור שפר, הבית שלנו ברשת. אנחנו ניפגש שוב אחרי החגים.