מחדל הדיור החרדי

הרעיון הגאוני האחרון בתחום הדיור החרדי שייך לשר הבינוי והשיכון אורי אריאל (הבית היהודי).
הוא העלה באוב את תכנית העיר החרדית כסיף ליד ערד ומציע לבנות 12 אלף דירות לחרדים. ממה החרדים האלה יתפרנסו? כריית פוספטים? דייג בים המלח? אריאל אומר שיקים שם אזור תעשיה עתירת ידע. ועולה השאלה: אם אריאל יודע איך להביא תעשיה עתירת ידע לנגב למה לחכות להקמת העיר החדשה? למה לא להביא אותה כבר עכשיו לטובת האוכלוסייה שכבר מתגוררת שם. ואם כצפוי יתברר שקשה מאוד עד כמעט בלתי אפשרי להביא תעשייה לעמקי הנגב? אז נדע שתוכנית כסיף כתובה על חולות נודדים.
קשה שלא לראות ברעיון הקמת כסיף עוד חלק ממחדל המתמשך של ממשלות ישראל בפתרון בעיית הדיור לחרדים. לא נבנות מספיק ערים ושכונות חרדיות. הדבר גורם לכניסת חרדים לשכונות ולערים חילוניות, למאבקים קשים ולהחרפה ביחסים הרגישים ממילא בין המגזרים. בכישלון הזה אשמות, בראש ובראשונה, המפלגות החרדיות שהיו חברות כמעט בכל הממשלות בעשורים האחרונים, אבל עד לפני מספר שנים עשו מעט מאוד לפתרון הבעיות.
דוגמה קשה במיוחד לתהליכים אלה היא התחרדות העיר בית שמש שהפכה לאחד ממוקדי המאבק העיקריים בין חרדים ללא חרדים. לפני שנתיים הגיעו המאבקים האלה לשיא בנושא הדרת הנשים והיריקה של קיצוני חרדי על ילדה דתית בת 6. עכשיו הם מגיעים לשיא חדש סביב החשדות לזיופי בחירות.
שתי סיבות עיקריות יש למצוקת הדיור הגדולה כל כך במגזר החרדי. אחת היא הריבוי הגבוה. היום צריכים החרדים כ-8,000 דירות חדשות בכל שנה, בעוד עשור יזדקקו ל-12 אלף דירות או יותר. הסיבה השנייה היא העוני הקשה במגזר והנוהג שמשפחה חרדית קונה לילדיה דירות עם נישואיהם. כך יוצא שמשפחה חרדית צריכה לקנות יותר משלוש דירת בממוצע לילדיה. לכן הצורך של החרדים בדיור בר השגה כה נואש, ונכונותם לגור בכל מקום שבו יש דיור זול, כולל בשטחים ובערי מצוקה, גדולה כל כך.
שני עקרונות צריכים להנחות את פתרונות הדיור לחרדים. אחד צריך להיות בניה במקום שיסייע לאתגר הלאומי של שילוב החברה החרדית בשוק העבודה ולא יחבל בו. בית שמש והעיר החרדית העתידית חריש ליד חדרה ממוקמות כך שקל יחסית לצאת לעבודה וגם קל למשוך אליהן מקומות עבודה. כסיף והשכונה החרדית החדשה הר יונה הנבנית בנצרת עילית מבוססות כנראה עדין על ההנחה שגבר חרדי צריך ספר גמרא ובית כנסת והוא כבר יסתדר. הן ייצרו מלכודות עוני בגליל ובנגב וינציחו את היעדרות הגברים החרדים משוק העבודה.
העיקרון השני הוא לצמצם למינימום את החיכוך עם אוכלוסייה לא חרדית. הממשלה נכשלה בעניין הזה בעיר החרדית חריש כשלא הציעה פתרון לתושבים הלא חרדים שכבר גרו שם. התוצאה: גורמים לא חרדים התמודדו על המכרזים בעיר, וצפוי שלפחות חמישית מהתושבים יהיו חילונים ודתיים לאומיים. זה מבטיח מלחמות ומאבקים מיותרים לרוב. הממשלה נכשלת בעניין הזה בבית שמש כשהיא מאפשרת בניית 20-30 אלף דירות לחרדים אך אינה מציעה אפשרות לחלוקת העיר.
האמת? זה לא כל כך מסובך לענות לשאלה איך נבנה לחרדים כך שיהיה להם איפה לעבוד ולא יפתחו מלחמות חדשות. דרושים רק קצת מחשבה, היגיון בריא והכרה של החברה החרדית. פשוט, למישהו צריך להיות אכפת.
הכותב הוא סמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון.
המאמר הנו מאמר דעה, המייצג את דעתו האישית של כותבו. "רשת" אינה אחראית על הכתוב במאמר, נכונותו והמידע המוצג בו וכן אינה נוקטת עמדה בכל הקשור לנושא המאמר.