"אנשים באיקאה ובמקס סטוק, כולם יותר חשובים מאיתנו - מי השתגע פה?"

לי אנאט בטאן זורע, בת 31, ממנהיגות המאבק לטיפולי פוריות, נשואה לנועה, קצינה במשטרת ישראל, מנסה להיכנס להריון שנתיים וחודשיים. "זה חלום של שתינו להפוך לאמהות. בגלל שנועה יצאה לקורס קצינים, החלטנו שאני אתחיל בתהליך, היא תעשה מיד אחרי. אם הייתי יודעת שזה הולך להיות תהליך ארוך, היינו חושבות על כך שהיא תתחיל גם".

אלא שבעקבות הקורונה, טיפולי הפוריות הופסקו. "עכשיו עצרו את הטיפולים ואין לי איך להמשיך. נועה סיימה קורס קצינים וגם החלה לעשות בדיקות. יש עכשיו קריטריונים מאוד מגבילים למי שיכולה להמשיך – רק מי שנמצאת כבר בתוך סבב. זה לא פשוט. מי שלא עומדת באותם קריטריונים – לא יכולה להמשיך כרגע. זה נעצר, ואף אחד לא מספק תשובות רציונליות".

כיצד אתן פועלות כדי להחזיר את טיפולי הפוריות?

"יש את המישור המשפטי, הוגש בגץ בשבוע שעבר. אנחנו פועלות כדי לזרז את התקדמות התשובה. בפן הפוליטי – 22 חברות כנסת חתמו על עצומה לחידוש טיפולי הפוריות. אנחנו מעלות כתבות, מתראיינות איפה שאפשר, מנסות להעלות לתודעה".

איך זה גורם לך להרגיש שמחזירים את המשק לפעולה ואתכן משאירים בצד?

"זה מעליב, משפיל, מזלזל, הכל ביחד. כשאני רואה את התמונות מאיקאה, או ממקס סטוק, או זו שעושה לי ציפורנים שואלת - מתי את רוצה להגיע לתור, אני אומרת אוקיי, כולם יותר חשובים מאיתנו, מי השתגע פה? מה קורה? זה לא נתפס. היום גם פרסמו הנחיות של חזרה לשגרה – נוגעים בכל התחומים למעט הנושא הזה. זה כנראה עולה המון כסף ומעדיפים לא נגעת בזה, ואומרים אין צורך להחזיר זה לא חיוני. דווקא לנו, שאנו צריכות להיעזר במדינה, לא נותנים לקיים את הצורך הבסיסי הזה. אני לא מאמינה שאני נלחמת על דבר כ"כ בסיסי, זה מעבר להבנתי הדבר הזה".

דגנית יפתח, יו"ר פורום הנשים לקידום הפוריות בישראל, מספרת: "יש לי חלון הזדמנויות של 4 חודשים וחצי. הזמן אוזל, אני בת 44 ושבעה חודשים, יש לי 5 חודשים אחרונים לטפיולי פוריות. המדינה חייבת להבין וגם בית המשפט שאי אפשר למרוח אותנו. הבג"ץ שהגשנו חייב להסתיים כמה יותר מהר. הקניונים נפתחים ואני מבקשת שבהקדם האפשרי כל הבנות יחזרו לטיפולים, תוך שמירה על בריאותן ובריאות הצוות המטפל. וזה לא קורה בגלל שזה עולה למדינה כסף. יש לנו קבוצת תמיכה של 11,000 בנות. בהתחלה היינו 2 נשים שהובילו את הפורום, לאט לאט הפכנו להנהגה, כולל לי בטאן שאיתנו בהנהגה ברגע שכתבנו בשם הפורום לליצמן מכתבים, לסימן טוב, לדוברים, פניתי למועצה הלאומית לנשים, היחידה שענתה לנו, וגם זה אחרי הרבה זמן, זו פרופ' אלדר. לא היתה שום תשובה פורמלית משום גורם שקשור למשרד הבריאות. הבנו שמתעלמים מאיתנו והלוכ ת להיות מלחמה קשה. איגוד הפריון האמריקאי מגדיר שאי פריון זה מחלה לכל דבר ועניין, ומשרד הבריאות מבחינתם זה מותרות. הוא רואה אותי רק כנתון כלכלי סימן טוב, וזה שובר. אישה שעוברת את כל המסע ה זה, ששירתה בצהל, שישבה חודש בבית, ואז המדנה יורקת בפנים. אני 17 שנה משרתת את המדינה, אני עובדת סוציאולית שעובדת עבור כלום כסף ועונה למצוקות של אנשים ומבקשת שהמדינה לא תתעלל בי".