"כפייה חילונית? כן, יש דבר כזה"

צביקה גרוניך:

כשחילוניים שומעים את צמד המילים "כפייה חילונית", הם בדרך כלל לועגים. "אנחנו? כפייה?" אבל אוהו, כמה שהיא קיימת.

חילונים מתלוננים לא אחת, ובצדק, שהמרחב הציבורי החרדי לא מקבל אותם, אבל מה עם המרחב הציבורי החילוני? הוא מושיט ידיים פתוחות לחרדי? הוא אולי מוכן לקבל את השונה כשהוא לובש רעלה או כאפייה אבל כשהוא לובש כיפה? או מטפחת? זה כבר יותר מדי בשביל חילוני תל אביבי.

אז חסידי חב"ד ביקשו לקיים עצרת בכיכר רבין עם הפרדה, כי ככה האמונה שלהם דורשת. הם לא סגרו חופים מעורבים, לא ביקשו לשנות את כל הדפוס התל אביבי, אלא שערב אחד, שמיועד בגדול בעיקר לקהל דתי-חרדי, יותאם אליו ויתאפשר להם לשבת בנפרד.

אבל אבירי החופש המזויף ויעני קבלת האחר התייצבו על רגליהם האחוריות ואמרו 'לא'. לא תהיה הפרדה. כי בתל אביב מקבלים את האחר רק אם הוא חושב וחי כמוהם.

במקרה הזה, בית המשפט נחלץ לטובת חופש הדת, ואסר על עיריית תל אביב למנוע מבני אדם, שהם במקרה גם חרדים, לערוך כינוס בהפרדה, על פי אמונתם.

אבל זה לא מקרה יחיד. חברים חרדים שניסו לשכור דירה בתל אביב מספרים שזרקו אותם באינספור תירוצים. מ-"זה יקר לכם" ו-"הדירה לא מתאימה לנשים בהריון", ועד "אנחנו לא רוצים חרדים בבניין". ואם חשבתם שרק מדינת תל אביב "הליברלית" לא מקבלת חרדים, אז תחשבו שוב. ברמת גן אני נתקלתי באופן אישי בבעל דירה שסירב להשכיר לי דירה בגלל היותי חרדי.

אז מי באמת הליברל שמקבל את האחר איך שהוא? חסיד חב"ד? שמחבק כל אדם, ללא קשר לנטייתו המינית, משנתו הפוליטית או התספורת שלו? או רון חולדאי וחבריו שמצאו קרש קפיצה לקראת הבחירות הבאות?