יום אחד קמה אמא שאומרת: רגע, הקריירה שלי חשובה לי
שי לי שינדלר השאירה את בעלה בחו"ל וחזרה לארץ עם ילדיה לטובת הקריירה. מסתבר שלכם יש הרבה מה להגיד בנושא. אז היום, לה יש משהו להגיד לכם.
זה ברור שכשילד בא לעולם אמא נשארת איתו לחופשת הלידה בבית, טוב, היא הרגע ילדה. זה גם ברור שכשהוא גדל אמא לוקחת אותו לגן, מחזירה אותו מהגן, כי היא מחזיקה משרת אם, מבלה איתו את אחר הצהריים ומשכיבה אותו לישון. זה ברור כי אלה הנורמות שחונכנו לפיהם.
ואז קמה אמא שאומרת רגע, הקריירה שלי חשובה לי, גם אני רוצה להתקדם ולעשות ולהגשים את עצמי, ולא להיות רק אמא.
וזה מה שאני עשיתי. אז ארזתי אותי ואת הילדים, וחזרתי לישראל במטרה לפתח את הקריירה. לפתח את עצמי. והאבא, בעלי, מקבל את זה ותומך, והילדים מאושרים כי אני מאושרת, אבל מסתבר שלכם זה נראה קצת עקום.
כמה עקום? עקום עד כדי לעצור אותי ברחוב ולשאול איך אני עושה את זה לילדים שלי? הילדים צריכים את אבא שלהם לידם, איך השארת אותו שם וחזרת איתם לארץ?
אז למה אף אחד לא שאל אותו, איך הוא נשאר בחו״ל ולא חזר איתנו לארץ?
אני אגלה לכם סוד: גם אבא שלהם וגם אמא שלהם צריכים ורוצים לעבוד, לפרנס, להגשים את עצמם ולהיות מסופקים בסוף יום העבודה כשהם מבלים עם הילדים שלהם. יש אמהות שבוחרת להישאר בבית, יש אמהות שבוחרת לעבוד כל היום וכל הלילה, יש אמהות שבוחרות לצאת לבלות כל ערב ויש ויש ויש. ולכם תמיד יהיה מה לומר. אבל בשורה התחתונה כל אחת והבחירה שלה. וכמו שאף אחד לא מבקר את האבא, אל תבקרו את האמא. היא, ורק היא תחליט אם זה נכון או לא למשפחה. אז בבקשה, בפעם הבאה שממש בא לכם להשמיע ביקורת על אמא כזו או אחרת ברחוב, בתור לקופת חולים, או סתם בגינה- תזכרו שהרשות נתונה אך ורק לה וממש לא מעניינת אותה הדעה שלכם על גידול ילדיה.
עוד בדיבור:
קוראים לו דני, אין לו שום עניין לרגש אתכם, ולפעמים הוא אפילו מניאק