חכמינו מלמדים אותנו שלא חרבה ירושלים אלא שדנו בה דין תורה.

ושואלים החכמים: "מה? בגלל שדנו נחרבה ירושלים?"

אומרים חכמים: "לא דנו מפנים משורת הדין". מה הרעיון פה?

השבוע היינו בבג"ץ. בג"ץ דן בנושא שעלה על סדר היום בכנסת,

ובעצם נקבע חוק הגיוס בשישים ושלוש בעד ואחת נגד.

זאת אומרת, הכנסת הכירה את הלך הרוחות השונים בציבור

וקיבלה החלטה שמתחשבת בדעות השונות. בג"ץ לעומת זאת,

דחה את החקיקה הזו, כמו שהוא כבר דחה בשנה האחרונה, פעם אחר פעם.

הרי בג"ץ אמור להתערב בחקיקה רק במקרים נדירים כשיש חוק שהוא נוגד חוק בעליל.

והנה בשנה האחרונה, בג"ץ דוחה את חוק התקציב הדו-שנתי,

את מתווה הגז ועוד ועוד. בג"ץ כל הזמן מתערב. ומה טענתו?

שזה לא לפי השוויון והצדק. אבל האם תמיד השוויון הוא הקריטריון היחיד?

אולי יש קריטריונים נוספים? ונדמה לי שדווקא בנושא זה של הגיוס

נבחרי הציבור חשו את ההבנה שאי אפשר להיות צודקים,

עדיף להיות חכמים. אי אפשר לבוא ולכפות על הציבור

שינוי טוטאלי של מה שהיה נוהג שבעים שנה, בבת אחת.

באים חברי כנסת ואומרים – בואו נעשה את זה תהליכי.

הציבור החרדי רוצה להשתלב. יותר ויותר אנחנו רואים את המגמה

בשנים האחרונות שהציבור החרדי משתלב: בצבא, באקדמיה, בכלכלה

ביצרנות, אבל הוא צריך את הקצב שלו. הוא לא יכול  לעשות את זה

באיזשהו אלמנט כפייתי. ולכן, כמה צדקו חברי הכנסת.

באו נעשה את זה בהדרגה - לא חרבה ירושלים, אלא שדנו דין תורה.

אם המשפטיזציה, אם כל מה שמעניין אותך זה שוויון וצדק,

אתה לפעמים שופך את התינוק עם האמבטיה ואת האמבטיה, עם התינוק.

שנה טובה.

 

עוד בדיבור:

שי גולדן: "הומוסקסואלים הם עובדה קיימת והם בני אדם. ביזוים הוא חילול השם"

מציאות אינטרנטית: לדנה פאן לוזון יש הצעה מהפכנית עבורכם