דיכאון קליני - מחלה אמיתית או סתם בכיינות וחולשה?

הי,

אני גיל וחוצמזה שאני הרבה דברים אני גם חולה בדיכאון קליני,

עכשיו הכל בסדר אבל אולי מחר בבוקר בלי שום סיבה נראית לעין ובחוסר הגיון מוחלט אני אקום עם אותה הרגשה נוראית של חלל עמוק וחוסר טעם לחיים.

ידעתם שהתאבדות היא סיבת המוות השלישית בישראל בגילאים 25-44 ובקרב בני נוער היא סיבת המוות השנייה?

יותר משמונה מאות אלף איש מתאבדים כל שנה בעולם ובממוצע התאבדות מתרחשת כל 40 שניות,

כתשעים אחוז מהמקרים הם תוצאה של מחלת נפש שהביאה לדיכאון עמוק באופן עקיף או כתוצאה ישירה של דיכאון קליני.

אגב, עברו כבר 40 שניות מאז שהתחלתי ?

מה שתמוה בעיניי הוא איך זה שאחרי כל זה ובשנת 2018 במדינה מערבית עדיין יש אנשים שמתייחסים לדיכאון בביטול, זלזול ורואים בו ״בכיינות״ וחולשה ולא מבינים שזו מחלה נוראית כמו כל מחלה אחרת ושהיא גובה קורבנות.

תנסו מחר בבוקר להתקשר לבוס שלכם ולקחת חופשת מחלה כי אתם פשוט לא מסוגלים לחיות כרגע אז עבודה זה לא בסדר העדיפויות , מה אתם חושבים שיקרה?

ועכשיו תסריט אחר , תתקשרו מחר בבוקר לבוס ותגידו שגיליתם שאתם חולים בסכרת וצריכים מספר ימי חופש או מחלה כדי להתמודד.

אז אני מבקש שבפעם הבאה שמישהו קרוב או לא קרוב לכם מראה סימני מצוקה ואומר לכם שהוא בדיכאון ולא מסוגל לחיות ולא יכול לתפקד תחשבו עליו כעל אדם גוסס שצריך לעזור לו ולא כעל מישהו בכיין או חלש.

עוד בדיבור:

צריך לבטל את יום האישה

סיפורה האישי של יוצאת כת

אמיר חצרוני - פרובוקציה זולה או כל האמת בפנים?