נשים לא יכולות לשלב בין אמהות לקריירה

הגיע הזמן שמישהו יגיד את האמת:

נשים לא יכולות לשלב בין קריירה לאמהות

לפחות לא במציאות של ימינו.

אנחנו תמיד צריכות לבחור, תמיד צריכות להקריב, ולקבל את העובדה שיחד עם התינוק שנולד לעולם, נולדים גם רגשות אשם שלא עוזבים אותנו.

עכשיו, שלא יהיו טעויות -גם גברים לא יכולים לשלב בין קריירה לאבהות

הם פשוט בוחרים קריירה ועושים את זה בלי ייסורי מצפון.

להם פחות מפריע לא לראות את הילדים, הם לא דואגים מה יקרה לקריירה שלהם ברגע שיהפכו לאבות. מהם לא מצפים להיות נוכחים בכל אירוע, מחלה או פיהוק של הילדים.

ואנחנו?

לא רוצות לפספס שום דבר, לבלות עם הילדים, להיות שם כשהם זוחלים, הולכים, צוחקים, בוכים, רוצות לחבק, לנחם, להרדים, אבל אנחנו גם רוצות להמשיך להתקדם בעבודה, ולהיות בעשייה, להצליח, להרוויח הרבה כסף, המון כסף. אנחנו רוצות הכל! וזה גם מה שהחברה מצפה מאיתנו. הרי אנחנו וונדרוומן.

וונדרוומן מלאת תחושות החמצה, פספוס, מרדף והמון עייפות. אבל וונדרוומן.

אז מה עושים?

אופציה אחת, היא שאנחנו נשתנה. נוותר על החלומות הגדולים ונכנע למציאות. אבל בואו נודה, זו לא באמת אופציה. אז נותרה האופציה השניה: שהחברה תשתנה.

שהמדינה תשתנה. שהחוקים ישתנו.

למשל - לתקן את חוסר הסנכרון בין חופשות הילדים להורים. להרים מעונות יום במקומות עבודה גדולים, לשאוף לשעות עבודה שפויות יותר, להגדיל את ימי החופשה בשנה, ואיפה לעזאזל הנשים הבכירות בתעשייה שירימו את קולן וישנו את המערכת מבפנים.

רק ככה נוכל באמת לשלב בין קריירה לאמהות, להיות נאמנות יותר למקום העבודה, לייצר תפוקה טובה יותר, להיות מאושרות יותר, להגשים את עצמנו באמת בלי לעשות וויתורים בלתי אפשריים.

הגיע הזמן לשינוי. או לפחות להתחלה של שינוי. או לריח של שינוי.

ואם מישהו מעז לומר אחרת, יש לכן רשות לסטור לו. עם הצד הכואב של היד.

 

עוד בדיבור:

דווקא כן אפשר לשלב בין אמהות לקיירה. שרון כידון חושבת הפוך מליעד קליין