את הכי יפה כשנוח לך? אז זהו, שלא

את הכי יפה כשנוח לך

איזה כיף לחיות לפי מסר כל כך מעצים, כל כך מאפשר, כל כך משחרר. לא? אז זהו, אלו שלשלאות בתחפושת

ככה זה כשנותנים לנשים את האשליה שהן יכולות לעשות הכל, לאכול הכל, ולוותר על מה שמיותר, אבל לא באמת.

לא מבינים למה אני מתכוונת? אתם בטח מכירים את אלה שמעדיפים נשים "לא מאופרות" ושואלים למה בכלל צריך את כל זה.

כשאני מסתובבת לא מאופרת בדרך כלל שואלים אותי למה אני חיוורת, אומרים לי שאני נראית חולה או עייפה. מצד שני, כשאני מתאפרת כמו שאני אוהבת, ועפה על הצבעים של השפתון שלי, זה פתאום קצת יותר מדי.

אתם לא אוהבים נשים לא מאופרות, אתם אוהבים נשים מאופרות בצורה "טבעית", שיהיו יפות אבל שלא יבלטו יותר מדי.

ומה עם כל מי שצוחק על כל אותן בנות שמצויות בדיאטה תמידית? "למה את אוכלת סלט, אל תהיי כבדה. תאכלי המבורגר". ברור. יש הרבה יותר סוואג בלאכול המבורגר, כל עוד את נשארת במידה 36.

אין מה להגיד, אני הכי יפה כשנוח לי, כל עוד לא נוח לי יותר מדי. כל עוד אני עומדת בסטנדרטים הבלתי אפשריים שהציבו לי, להיראות טבעית, אבל ללא פגמים, לאכול טוב אבל לשמור על הגזרה, לחייך כל הזמן ולהראות רגש, אבל כל עוד את לא בוכה.

מה לעשות, כשאת בוכה את לא יפה, זה מורח את האיפור, וגם מוציא אותך היסטרית.

אז מה נהיה מאתנו? סוג של יציר כלאיים – מגניבות, פמיניסטיות, ליברליות, נשים מעצימות ומועצמות – שאוכלות מה שבא להן, ומתחילות לשנוא את עצמן כשמתחילים לראות עליהן, שעובדות שעה על להיראות לא מתאמצות, להיראות יפות, אבל בטבעי, כמובן.

אז די עם כל המשפטים היפים והמתחנחנים - את לא הכי יפה כשנוח לך, את הכי יפה כשאת יפה.

עוד בדיבור:

יש משהו חשוב יותר מלראות את הילדים שלכם גדלים?

תודה שקראתם לי אנטישמית

קוראים לו דני, אין לו שום רצון לרגש אתכם, ולפעמים הוא גם קצת מניאק