למה אתם מפחדים כל כך מהדתה?

דנה ורון, אשת תקשורת חוזרת בתשובה:

השבוע רץ ברשתות החברתיות סרטון שבו אישה מתנפלת על חב"דניק שמניח תפילין ליהודי לפני עלייתו למטוס

לא בא לי לדבר עליה, כי לא מגיעה לה אפילו עוד שניה של תשומת לב. בא לי לדבר אתכם על הדבר הזה, הקטן, השולי, שהוא שנאת הדת

בואו נדבר על זה שאפשר לדחוף לכם מסרים מיניים ופרובוקטיביים בפרסומות של משקה או ביטוח או מכונית, אפשר לדחוף לכם מסרים שיווקיים בתיבות הדואר שלכם, במיילים, בוואטסאפ. אפילו כאן ברשתות החברתיות, מעלי מתחתיי, מצדדיי.דיבור

אפשר להטריד אתכם כל יום כל היום בכל נושא שאינו יהדות ואתם מקסימום תגלגלו את העיניים ותגידו בנימוס 'לא תודה', אבל אם חס וחלילה, שומו שמיים, מישהו ישתמש במרחב הציבורי כדי להציע לכם קצת סחורה יהודית?

אז אתם יודעים נהדר להרים את הקול ולמחות בתוקף על העוול הנוראי שנעשה לכם.

למה? למה שיחה לתרומה מקבר רחל מזעזעת הרבה יותר משידול להלוואה? למה דוכן של הנחת תפילין פוגע בכם אבל דוכן לטעימות ממרח חדש לא?

למה זה מפחיד אתכם שמישהו מנסה להנגיש לכם את היהדות? זה משבש לכם במוח את חיווטי אנשי ה-'כלל אזרחי העולם' שאתם? למה רק באמריקה אפשר לכתוב על הדולר ״In God we trust” בלי להתבייש?

לדעתי אתם מתביישים בשורשים לכם. אתם מנסרים את הענף עליו אנחנו יושבים כולנו. במקום לחבק את המורשת שלנו אנחנו דוחים אותה.

אולי בפעם הבאה שאתם נתקלים במעשה שמרגיש לכם כמו הדתה, תנסו להפוך הפחד לסקרנות, או לפחות להכלה.

דוכן תפילין בשדה תעופה הוא לא האויב שלנו, אבל נתק ושנאה הם דווקא כן.