האם הילדים שלכם קיימים?

שני גרשי, סופר ילדים, 'הים הוא בחינם':

 

תגידו, מתי בפעם האחרונה ראיתם את הילד שלכם?

לא בסלון מול הטלוויזיה, אלא בתוך הטלוויזיה.

לא עם ספר ביד, אלא בין דפי הספר.

 

דמיינו ילד כזה. אולי הייתם ילדים כאלה.

ילד שכשהוא רואה טלוויזיה, הוא לא רואה את עצמו.

כשהוא רואה פרסומת, הוא לא רואה ילדים כמותו.

המנהיגים של המדינה שלו - לא נראים כמוהו. גם לא כמו הוריו.

כשהוא קורא ספר, הוא לא קורא על ילדים כמותו. הוא - אף פעם לא הגיבור.

גם החוויות היומיומיות והדרמות שמתחוללות בסיפורים, אינן הדרמות או החוויות היומיומיות שלו.

כשליש מהילדים בישראל חיים במצב של עוני.

כמה מהתוכן שהם נחשפים אליו נוגע בחיי היומיום שלהם?

הילדים קוראים, כשהם כבר קוראים, על עולם עטוף צמר גפן שכמעט כל דבר נמצא בו, מיצורי אגדות ובעלי חיים ועד מוצרי צריכה, אבל כמעט אף פעם הם לא קוראים על החיים שלהם, מנקודת המבט שלהם.

ואם ילד לא פוגש את עצמו בתרבות שלו, האם הוא קיים?

ילד כזה נידון להרגיש שהוא חריג, לא נורמלי, לא לגיטימי.

הוא לומד להתבייש בעצמו ובמצבו על לא עוול בכפו.

ספרי ילדים ותכנים על ילדים ישראליים אמיתיים - יעניקו לילדים אפשרות להזדהות, לפתח אמפתיה, מצפון ורגישות לאי-שוויון, ולגבש תפיסה של צדק ורגישות חברתית.

השינוי מתחיל בתרבות.

אולי ככה יצמחו כאן מנהיגים שיביאו לשינוי חברתי אמיתי.

 

 

עוד בדיבור:

אני סבתא אגואיסטית ואני לא מתכוונת להתנצל על זה

האם רוצח בני ראוי לעונש מוות?

התיישנות על פגיעות מיניות? החשכתם אותי