"חברים, בואו לא נסגור את הטלוויזיה הזאת"

מוני מושונוב:

היי, הטלוויזיה החינוכית מלווה את חיינו מאז אמצע שנות השישים, עד עצם היום הזה.

בעזרת תרומתה הנדיבה של משפחת רוטשילד, מתוך כוונה בסיסית לתרום לחינוך ולימוד ילדינו בטכנולוגיה חדשה, נקיה מכל אינטרס מלבד חינוך.

החינוכית הפכה לחלק מנוף תרבותנו. העשירה דורות בידע ובעיקר גירתה את הרצון ללמוד. תלמידים ותלמידות שהיו להם קשיי הבנה והתנגדות למערכות הלימוד הרגילות של בתי הספר, מצאו לעצמם מפלט בערוץ הזה. תכנים חינוכיים ולימודיים נכנסו ככה כבדרך אגב לתוך תכניות עם סיפור ועלילה והפכו נגישים לכל.

ועכשיו יש כוונה לסגור את המוסד המדהים הזה. ואני יודע שלחלק נכבד מבין מקבלי ההחלטות יש הרהורי חרטה, ובצדק. גם הם היו ילדים והחינוכית היא חלק מהדי-אן-איי שלהם, והיום הם הורים וחלקם אפילו סבים וסבתות לנכדים שיודעים את חשיבות המפעל הזה לחינוך ילדיי ישראל.

חכו רגע, תבחנו מחדש.

חברים, אומרים העולם השתנה יש ערוצים נוספים לילדים ובני נוער, ואני אומר שיש דברים שלא אמורים להשתנות!

ערוץ שכל מטרתו חינוך והעשרה לא שייך לעולם העבר.

החינוכית היא לא רק עבר ונוסטלגיה כמו פרפר נחמד, הבית של פיסטוק בלי סודות וזהו זה ועוד ועוד ועוד ועוד...

היא חיה ונושמת ומגיעה להישגים גם היום, עם תנופה נהדרת של תכניות חדשות בשפה העכשווית

באחת מהן השתתפתי לאחרונה, שרגא בישגדא קראו לה, והסימן הראשון להצלחתה מבחינתי היה שילד אחד אמר לי שבזכות שרגא הוא יודע שמיכאלנג'לו הוא לא רק צב נינג’ה אלא צייר ופסל.

חברים, בואו לא נסגור את הטלוויזיה הזאת שכל כך איחדה את העם במלחמת המפרץ עם הבאבא בובה וחבריו שניחמו ועודדו אותנו.

אנחנו היינו שם, כשהיה צריך.

בואו נעשה הכל כדי לא לסגור את המפעל החשוב הזה!