אודי סגל שונא מצעדים צבאיים. מה גרם לו לשנות את דעתו?

אני שונא מצעדים צבאיים, אני חושב שמדינות שעושות מצעדים צבאיים בדרך כלל מעידות על חולשתן לא על חוזקן

מנהיג שצריך להראות טיל גדול מראה שיש לו משהו אחר קטן. נניח ביטחון עצמי

מי שיש לו כח לא צריך להפגין אותו. מי שיש לו עוצמה, לא צריך להצעיד אותה ברחובות.

ולכן הרעיון כשעלה שישראל תחגוג ה-70 שנה לעצמאותה באמצעות החזרת המצעד הצבאי, נראה לי מגוחך, טיפשי ובעיקר נגד הרוח הישראלית.

אבל בימים האחרונים חשבתי שוב, שאולי מצעד צבאי זה לא רעיון כזה גרוע,

במיוחד כשראיתי את החרדים תוקפים את החיילת בשכונה בירושלים, או תוקפים את השוטר שניסה בסך הכל לעשות את משימתו, אולי יש לזה בכל זאת שימוש,

אולי בלי טילים, בלי טנקים, ונגמ"שים, אולי כמה מטוסים באוויר אבל בעיקר עם חיל הרגלים,

אנשים שיצעדו ברחובות בשכונות החרדיות – בירושלים, בצפת, בטבריה, בבית שמש ובמקומות אחרים,

וימחישו בפועל לחרדים על המרפסות את המציאות הישראלית כפי שהיא.

שבלי האנשים האלה, בלעדינו, בלי האנשים שמתגייסים והולכים לצבא, אין קיום לעולם התורה הגדול ביותר שהיה מאז ומעולם.

אז נכון אנחנו פראיירים, ואנחנו משרתים ואתם לא, ולא באנו לכפות עליכם ולכופף לכם את היד, אבל המינימום המתבקש זה התנהגו בהתאם.

לא יכול להיות שחיילים חוששים להיכנס לשכונות שלכם. שהם מפחדים.

בזכותם אתם יכולים ללמוד תורה, להגג על התלמוד. להקדיש את כל מאודכם להגות בה יומם וליל.

התנהגו בהתאם, התנהגו בכבוד, אנחנו לא באנו לכפות בכח ואתם האחרונים שיכולים לעשות את זה לנו.