הדרך היחידה לשמר את זיכרון השואה היא להפוך את יום הזיכרון לשואה ליום דתי

לא רחוק היום שבו ניצול השואה האחרון ילך לעולמו ופתאום בלי שנשים לב, יום הזיכרון לשואה יהפוך לעוד יום מעצבן כזה שעומדים בו דקה בצפירה וממשיכים כרגיל.

ואז עוד 50, 100, 300 שנים הוא פשוט ישכח, כמו מאות ימי ציון שהיו לעם היהודי ונשכחו עם השנים.

העם שלנו עבר כל כך הרבה, גם דברים איומים וגם שמחים, אך הימים היחידים שנשתמרו מכל ההיסטוריה המפוארת והארוכה שלנו אלו ימים שנחקקו במסורת היהודית ונקבעו לגביהם הלכות.

לדוגמה, ממש בימים אלה מיליוני יהודים ברחבי העולם מתאבלים במשך 33 ימים על 24 אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו וזה היה לפני 2000 שנה. מי היה זוכר את זה ללא מנהגי אבלות?

ויש את תשעה באב, וכמובן את החגים. מי היה זוכר את יציאת מצרים בלי פסח?

לזיכרון יש חשיבות רבה. הוא המצפן שלנו- ״דע מאין באת ולאן אתה הולך״

הדרך היחידה לשמר את הזיכרון לאסון הגדול ביותר שפקד את העם היהודי מאז ומעולם, היא לקבע אותו במסורת היהודית. להפוך אותו ליום קדוש בנוסף להיותו יום לאומי. עם מגילה או צום, עם דינים והלכות שחייבים לקיים.

ככה ורק ככה נוכל לוודא שהשואה תיזכר לדורי דורות.

-עקיבא שמואלי