להקים מחיצת הפרדה בין גברים ונשים בלב תל אביב זה כמו לעשות מנגל בסלון של טבעונים

ליאת ברטוב-שדה

אז ראש עיריית תל אביב החליט לא לאפשר קיומו של אירוע המוני בכיכר רבין שבו תוכננה הפרדה בין גברים ‏לנשים. והצביעות חוגגת.
איך יכול להיות, אומרים המיתממים, שתל אביב – הליברלית, הפתוחה, שמתהדרת ‏ב"קבלת האחר" - פתאום כש"אחר" לא מתאים לה, שוכחת את הליברליות שלה.‏
אז חברים, הגיע הזמן שתבינו. אין קבלה של מי שלא מקבל אותי. ‏
אין סובלנות לחוסר סובלנות.

אי אפשר ליהנות ממשחק הסובלנות בלי לקחת בו חלק. ‏
לבקש שיקבלו אותי תוך שאני מדיר מישהו אחר. ‏
אז לא. עד כאן. הגיע הזמן שמישהו ינתק את מנגנון ההשמדה העצמית הזה.‏

אתם רציניים? להקים מחיצת הפרדה בין גברים ונשים בלב תל אביב?
זה כמו לעשות מנגל בסלון של טבעונים.‏
לא, כמו לאפות לחם במטבח של חרדי בפסח. ועוד ביום כיפור. כן. עד כדי כך.‏

"קבלת האחר" היא לא אישור לאותו "אחר" לבוא ולדרוך על כל מה שיקר לי. על קודש הקודשים שלי. וכן, ‏הפרדה מגדרית והדרת נשים הם-הם היהרג ובל יעבור שלנו. השוויון הוא השבת שלנו, לא פחות.‏

ולכל מי שמשווה את העניין למצעד הגאווה בירושלים – התבלבלתם. ‏

המקבילה של מצעד הגאווה היא הכינוס עצמו, וכולם מוזמנים. כינוס של חבד בתל אביב. דמוקרטיה, ריבוי ‏דעות, רב ‏תרבותיות. אלה ערכי היסוד שעליהן הוקמה המדינה. הדמוקרטיה היא ‏חוקי המשחק. להפריד גברים מנשים במרחב הציבורי זה להילחם בחוקי המשחק. ‏זה לדרוך עליהם.

אז אולי הגיע הזמן שאת העמדות המוסריות והערכים החילוניים ההומניסטים שלנו – של שוויון, ליברליות, היגיון ‏וצדק נכרוך גם אנחנו תחת איזו כותרת של קדושה. אולי אפילו נקרא לזה הלכה. הלכה חילונית. אולי אז יתחילו ‏לכבד את הערכים שלנו באמת.‏

כי סובלנות דווקא יש לנו. זו הסבלנות שמתחילה להיגמר.‏