באיחור של שלוש שנים, גיליתי את האינסטגרם

כן, באיחור של שלוש שנים, גיליתי את האינסטגרם. בואו נתחיל.

יום ראשון רגיל

משרד. אני מסתכל על המחשב, הוא מסתכל עליי, שום דבר מיוחד, בנאליות שמסתירה באסה. בשעה אחת אני מקבל וואטסאפ מאדם מפוקפק. מהרגע הזה השתנו חיי.

מילא זה היה סתם וואטסאפ, מהאלה שאפילו לא פותחים, אבל זה היה לינק. בלי טקסט. נטו לינק. אין יותר מסקרן מזה. אני לוחץ עליו והוא מוביל אותי אל תיכוניסטית בביקיני שתוביל אותי לכלא. כן גיא, ברוך הבא לאינסטגרם. תמיד אני מדבר לעצמי בגוף שלישי כשאני חש סכנה.

בשעה אחת וחצי אני עוצר על איילה. היא חיילת בת 19 שמפרסמת בגדי ים, אני גבר בן 28 נטול אמות מוסר. עשיתי לייק. וזהו, מכאן והלאה אני שבוי של האינסטוש. אחרי איילה, קופצת לי דניאל. ויעל. ומיכל. ומלא בחורות שבתחילת מרץ כבר מצטלמות עם בגד ים. מי קונה בגדי ים עכשיו? ואיך אפשר לחזור לעבודה עכשיו? מוחק את האפליקציה, נכנס לפייסבוק, ומרוב התרגשות מהטקסטים המדהימים והתמונות עם הבגדים, חוזר לאינסטה. וכמו כל אתר חכם, הוא יודע להציע לי את מה שאני לא רוצה לרצות. פה בלונדינית שמעולם לא ראיתי דופקת סטורי במלדיביים, שם איזו נטע אלחימיסטרית עושה סלפי עם טיפה ציצי וגורפת 20 אלף לייקים. אם הייתי בן 20, הייתי אומר שהגעתי לגן עדן. אבל אני קצת יותר, אז אני הולך לישון.

דור מזוין

בוקר. פותח עיניים. פותח וואטסאפ. פותח פייס...אינסטגרם. פותח אינסטגרם. מה? שבע וחצי בבוקר ואני בוהה בטוסיק של משהו. אני חייב טיפול. אבל לפני זה, אני פונה לחגי - היועץ שלי לענייני רשתות חברתיות. תוך משפט וחצי הוא מאבחן את המצב שלי. הוא מספר לי שאצלו זה התחיל כבר בינואר שעבר, וממליץ לי להתפטר מהעבודה כבר עכשיו. מתקשר לעוד שני חברים ומקבל תשובה דומה. כן, לא ברור איך פספסתי את זה אבל מתחת לאף שלי גדל דור של חרמני אינסטגרם בני שלושים ואני עסוק בלכתוב פוסטים בפייסבוק. די, מוחק את האינסטגרם.

שבוע אחר כך

אין לי חיים. אין רצונות, שאיפות, מחשבות - רק נטע אלחימיסטר. ואי אפשר לברוח מזה. בשלוש בצהריים, השעה הכי משעממת ביום, ואחרי שכבר הצלחתי להיכנס לסשן של עבודה, עלתה בקבוצה של המילואים עוד תמונה. אללי, אם פעם היו משתפים סרטונים שלא עוברים סלקציה בפורנהאב, היום זה צילומי מסך מהאינסטגרם. ואולי התבגרתי או גידלתי מוסר, אבל אני לא בטוח שזה טוב. איפה חן טל איפה?

הפורנו חדש

אז כבר עבר לא מעט זמן מאז גילוי האינסטגרם, שזה ממש כמו גילוי אמריקה רק עם ציצי. וחוץ מהעובדה שאני מתעורר בלילות עם קריז לאיזה סטורי טוב של נטע או תמונה מחמיאה של דניאל1992. אני יכול להגיד שאני מתמודד עם ההתמכרות החדשה שלי לא רע.
ועכשיו ברצינות, מדובר בפורנו. נכון, אפשר להגיד שזו אומנות ושכל אחד יכול להצטלם איך שבא לו וזה שגברים מסתכלים על זה ככה זו בעיה בפני עצמה. ואני מסכים עם זה. אבל סורי, זה פורנו. יותר מזה, זה הפורנו החדש, המשודרג. בלי לכלוך, ועם טיפה פחות ייסורי מצפון. כן, מדובר במוצר המושלם הכי בעייתי ברשת. מכורים יקרים, אנחנו מחזקים אתכם. תמצאו חיים. או חברה.