"למרבה הצער, היום לא מובן מאליו שצריך לשרת בצה"ל"

כ-80% מהכלואים בכלא הצבאי הם נפקדים ועריקים: חלקם מבקשים לעבור תפקיד בצבא, חלקם לפרנס משפחה במצוקה וחלקם פשוט לעשות כסף • "זמן דפוק", פרק שני בסדרה

זמן צפייה: 10:03
חדר האוכל של כלא 6 – הכפות נספרות, הסכינים מחוץ לתחום. אחרי האוכל - תור לקנטינה, לסיגריות בעיקר. 14 שקלים, זה התקציב היומי של כל חייל. ואפשר גם לצבור. 10:00 בבוקר - הכלואים שיוצאים אל בתי הדין הצבאיים מתייצבים למסדר. כבר 17 שנה משה ברגר איתם, בנסיעה המתוחה לקראת גזר הדין, וגם בדרך חזרה. "זה לא הדור שלנו, הדור שלנו זה גולנצ'יקים", טען. "היום זה בעיה, חבר'ה לא רוצים לשרת, לא יודע למה. אולי מוטיבציה".
יונתן כלוא על עריקות
יונתן כלוא על עריקות | צילום: החדשות 13
יום שני הוא יום הביקורים. פעם בשבועיים, לחצי שעה. בכניסה לכלא 4 ממתינים ההורים. גם אורלי כאן, אמא של אושר, שרצה להיות צלם בצבא, טוען שמפקדיו התנכלו לו, ועכשיו הוא רוצה לעשות כסף בחוץ. "מסגרת של חודש – כמה חייל מקבל, 800 שקל? כשהוא יכול לעבוד בחוץ ולעשות 5,000-6,000 שקל? לא מתאים לו. חנוך לנער על פי דרכו – כל ילד צריך להוליך לפי הדרך שלו", אמרה האם. דור המ"פ עוד מנסה לשכנע את אושר לחכות עם העושר עוד קצת. "למה בנאדם כמוך לא רוצה לעשות צבא? אם היית אומר משהו טראומטי, ההורים בכלא. למה אני שולח את הילד שלי לעשות צבא ואתה לא? במה אתה שונה מאחרים?", הוא שאל, ואושר ענה: "אין הבדל בינינו, האמת. אני לא שונה מאחרים, אני פשוט לא חושב שכולם מתאימים לזה. לקום בבוקר לקבל בסוף חודש 880 שקל כשבעריקות עשיתי 7,000... לא מעוניין כרגע". "הבית הוא מרכיב משמעותי, וכשהבית נותן לגיטימציה לעבירת העריקות, קשה להתמודד", ציינה רס"ן אמה לטוביץ', סגנית מפקדת כלא 4. "בסוף אם האבא או האמא סומכים על הילד ונותנים את הגב הזה, קשה לנו מאוד". תא"ל יאיר ברקת, מפקד חיל משטרה צבאית, הוסיף: "לצערי לא כל אחד בחברה שלנו חושב שצריך לשרת בצה"ל. פעם להיות עריק היה כמו להיות מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. היום זה לא מובן מאליו שצריך לשרת בצה"ל, שצריך לתרום".
נתלי דהן וחייל עריק
נתלי דהן וחייל עריק | צילום: החדשות 13
80% מהכלואים הם נפקדים ועריקים. כל כלוא שני חוזר לכלא פעם שנייה. אחד מחמישה - גם פעם שלישית. הם עורקים כדי לנסות לקבל שיבוץ אחר או לעבוד ולהתפרנס, גם לדאוג לבני משפחה. "צה"ל מאלץ אותנו לחזור לכלא, ולא עוזר לנו לטפל במצוקה", טוענים החיילים. "אמא שלי חלתה בסרטן, לא רציתי לעזוב את צה"ל אלא רק לשרת קרוב לבית. הצבא נלחם בי סתם", אמר אחד מהם, "עם כל הכבוד לצה"ל ולמדינה שצריך לשמור עליה, לפני הכל זה משפחה". יובל, אחד הכלואים, שומר היום על חייל בהפרדה. הוא רצה לשרת במג"ב, אבל הופנה לשריון ונשפט. מחר הוא משתחרר מהכלא וחוזר לבקו"ם, והוא מעריך שיחזור הנה שוב. "גם אני לא רציתי לשרת במשטרה צבאית, והנה, 23 שנים אני כאן", סיפרה לו סא"ל נתלי דהן, מפקדת הכלא. "תמשיך להיכנס עם ראש בקיר?".