הצעירים שמאחורי אינתיפדת הסכינים: "לא מתחרט שדקרתי"

כלא עופר בביתוניא, משמש כביתם הזמני של יותר מ-1,100 אסירים ביטחוניים. בין יושביו, אנשי פת"ח, חמאס, אסירים ששפוטים למאסרים ארוכים או מי שנעצרו במעצרים מנהליים. לצדם יושבים באגף 13 אסירים קטינים, בני נוער שלרוב גילם אינו עולה על 13, חלקם נעצרו בשנה האחרונה באינתיפאדת הסכינים.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

הצצה אל תוך האגף המיוחד, מאפשרת להבין את פניה של אינתיפאדת הסכינים שפרצה בהפתעה וגוועה כמעט ללא סיבה ניכרת לעין. החל במיידי אבנים, דרך משליכי בקבוקי תבערה ועד לדוקרים. ילדים-נערים, מלאי להט אידיאולגי שמסתיר בורות בכל מה שקשור לישראל. הוריהם הכירו את ישראל, עבדו כאן, דיברו עברית, אך הם נולדו למציאות של הפרדה מלאה, ואיתה מגיעה השנאה.

"נעשה לנו עוול", אמר מוחמד (שם בדוי), בן 15, שביצע פיגוע דקירה. "אמרו שהדור הזה לא יתנגד ו'ימכור' את האדמה שלו וכו'. אבל גל הפיגועים האחרון הוכיח שאנחנו דור שכן מתנגד, דור שהתחנך על התנגדות. נולדנו בתקופת האינתיפאדה השנייה. כשהיינו בחיתולים, הדור הקודם נלחם, וטבעי שאחרי שהם סיימו להילחם הם יעבירו אלינו את הדגל. העבירו את לפיד ההתנגדות".

נער אחר בן 15, שנאסר בעקבות השלכת בקבוק תבערה, טוען כי המניע למעשים הללו - הוא לא אחר מהאויב הישראלי. "אתם אלו שמטפחים בתוכנו את השנאה שגורמת לנו לעשות את הדברים האלה", טען. "כשיש מחסום ואנשים לא יכולים לצאת למסגד, או כשאישה רוצה לצאת ובא חייל ועורך עליה חיפוש, מה זה צריך להיות?".

הם מספרים כי הם מעולם לא היו בישראל, ולא ראו את תל אביב. חלקם מציינים כי הם לא שוחחו עם יהודי מעולם. "כל מה שאני יודע זה שאתם כובשים וכל מה שאני רוצה לדעת הוא למה אתם עושים את זה", אמרו. בהקשר זה מוסיף מוחמד: "הגישה שלי כלפי היהודים היא לא ש'אני חייב להורג אותם', אבל הם כבשו את אדמתנו. יש יהודים באירופה, ואני מוכן ללחוץ להם יד ולשבת לשתות איתם תה. אבל היהודים שכאן כבשו את אדמתנו".

"עד שמגיעה שעת האפס"

במשך תקופה ארוכה ליוו אותנו הדיווחים על דקירות. ידיעות על צעיר פלסטיני שיצא להרוג ואולי בעצם גם להיהרג, להפוך שהיד, מודל לחיקוי עבור צעירים אחרים. "זה לא משהו שמחליטים ברגע אחד, זה משהו שהולך ונבנה - עד שמגיעה שעת האפס", מסביר מוחמד במהלך השיחה עמו על הרגע שמניע צעירים כמותו לבצע פיגוע. "קמתי בבוקר והלכתי לבית הספר ועשיתי מבחן בבית הספר. ולידיעתך, יש לי ממוצע ציונים גבוה. השבח לאל, החיים שלי טובים, מצבי החברתי, הכול בסדר. ידעתי שיש סיכוי שאמות, לקחתי את זה בחשבון. תשמע, הפחד קיים, אבל בשעת האפס, אתה שוכח את הפחד, שוכח הכול. יש לך מטרה, אתה מציב אותה מול עיניך, וחייב לבצע אותה".