חצי שנה למלחמה: ההצלחות של צה"ל - ומה שעוד נותר להשיג

בתחילת השבוע, ביום ראשון לפנות בוקר, צה"ל הוציא את הכוחות המעטים שנותרו ברצועה, והודיע שבשטח עזה נותרה חטיבה אחת בלבד. עם זאת, ממשיכים להבטיח לנו שאנחנו כ"פסע מניצחון" - ובדרך למבצע ברפיח. אז איפה אנחנו באמת עומדים? חמישה ימים אחרי הנסיגה של צה"ל מדרום הרצועה אנחנו במעין הפוגה, אולי לקראת הפוגה משמעותית יותר אם תהיה עסקה, וזה זמן להסתכל על מה שהושג בחצי שנה ועל מה שעוד צריך להשיג.

חמאס ככוח צבאי - הוכרע. יש לו אמנם את ארבעת הגדודים ברפיח שבדרום הרצועה, עוד גדוד בנוסייראת שבמרכז הרצועה ועוד אחד בדיר אל-בלח הסמוכה, אבל הוא לא מתפקד כארגון צבאי, אלא כחוליות. הוא יכול לשגר רקטות פה ושם, לשלוח חוליות לתקוף את כוחות צה"ל, ואפילו לנסות לחדור לישראל, אבל הנשק שלו הולך ואוזל, וצבא החמאס שהיה - איננו. צה"ל יושב במסדרון נצרים, עם חטיבה אחת, ויכול עדיין למנוע מעבר לצפון הרצועה.

בדרום הרצועה - צהל יצא מבלי להשאיר מסדרון, כך שהתנועה של חמאס מרפיח לח'אן יונס חופשית, אלא שמח'אן יונס לא נשאר הרבה. צה"ל ימשיך להוציא פשיטות לאזורים האלה, והן צפויות להיתקל בהתנגדות. האתגר העיקרי יהיה למנוע מחמאס להתחמש. לשם כך צריך להקים מנגנון שיטפל בציר פילדלפי, עם המצרים והאמריקנים, על מנת לוודא שמשם לא נכנס נשק, וצריך לפקח היטב על הסיוע המאסיבי שנכנס לרצועה. כל יום נכנסות כבר מאות משאיות - וזה פתח גם לכניסה של נשק וגם לתנועה של פעילי חמאס.

למרות ההבטחות, לא ברור עדיין אם צה"ל יכבוש את רפיח, ולא בטוח שחייבים בשלב הזה. אפשר לטפל ברפיח בפעולות ממוקדות, ולא להסתכן בעוד אירוע שישלול לגמרי את מעט הלגיטימציה שעוד נותרה לישראל. באזורים שפונו חמאס חוזר להשליט מרות, כאשר אנשיו חוזרים לנהל את השכונות שעוד עומדות ושולטים בחלוקת המזון - ולזה אין לישראל תשובה.

ישראל לא העמידה אלטרנטיבה לשלטון של חמאס, וחצי שנה מתחילת המלחמה - חמאס נשאר הריבון. האתגר של ישראל יהיה להמשיך ולפגוע בכוח הצבאי של חמאס, כדי שלא יהווה איום עלינו, אבל צריך גם להכיר בעובדה שמטרת המלחמה "למוטט את שלטון חמאס" לא הושגה והיום - ספק אם נוכל עוד להשיג אותה.