בחזרה לרצועת הביטחון? הפרות חיזבאללה והשקיעה בבוץ הלבנוני
המציאות בדרום לבנון מוכיחה כי הפסקת האש קיימת רק לכאורה. ביממה האחרונה נרשם רצף הפרות מצד חיזבאללה, כולל ירי נ"ט. צה"ל נמנע מתגובה רחבה, והחלופות להמשך מצביעות על האפשרות שישראל תחזור לרצועת הביטחון של שנות ה-90' - שממנה לקח לה 18 שנים לצאת
בזמן שלכאורה מוכרזת הפסקת אש, בפועל מתנהלת בדרום לבנון אש ללא הפסקה. רק ביממה האחרונה נרשם רצף של הפרות מצד חיזבאללה בכמה מוקדים: באזור סוג'וד, מחוץ ל"קו הצהוב" שעליו הכריזה ישראל, חוסל בירי כטב"ם מחבל שזוהה כשהוא מתכוון לשגר רקטה. מוקדם יותר, שיגר מחבל טיל נגד טנקים לעבר כוחות צה"ל. הטיל פגע סמוך לכוח ישראלי, אך לא היו נפגעים באירוע. במקביל, בגזרה המערבית זיהו לוחמים מחטיבה 300 מחבל שנע לכיוונם; הוא נכנע, נעצר והועבר לחקירת כוחות הביטחון.
למרות ההפרות הללו, ניכר כי צה"ל לא מגיב באופן נרחב. הצבא מתמקד בהריסת תשתיות טרור בכפרים ובפגיעה במחבלים שמתקרבים ל"קו הצהוב", ומחזיק ברצועת ביטחון שבה למעשה אין לו הרבה אפשרויות פעולה.
חלופה אחת שעומדת על הפרק היא הגעה להסכם מדיני שיעביר לממשלה בביירות את האחריות לפירוק חזבאללה, ויביא לנסיגת צה"ל לגבול הביננלאומי. האפשרות השנייה היא להישאר ברצועת הביטחון החדשה-ישנה. שתי החלופות הללו כבר נוסו בעבר, והוכחו כלא-יעילות.
האפשרות השלישית היא השארת כוחות ניידים בדרום לבנון, מבלי לשהות במוצבים קבועים. עם זאת, מדובר במהלך שאינו סביר מבחינה לוגיסטית: הכוחות בשטח זקוקים לאספקה שאותה הכרחי לאחסן במוצבים, ומשמעות הדבר היא חזרה למציאות המוכרת של שיירות ומארבים, בדיוק כמו באפשרות הקודמת.
אלא שגם אחרי שנבחנות האפשרויות, צריך להודות על האמת ולומר כי נכון להיום, פתרון אידיאלי לא נראה באופק וייתכן שישראל הסתבכה פעם נוספת בבוץ הלבנוני - אותו בוץ שממנו נדרשו לה בפעם שעברה 18 שנים לצאת.