"כיתת הכוננות בלמה לבדה את המחבלים": תחקיר הקרב בניר יצחק

"צה"ל כשל במשימת ההגנה על הקיבוץ ותושביו. לחימתם בגבורה ובאומץ לב של לוחמי ומפקדי כיתת הכוננות, לצד תושבי הקיבוץ וצוות החירום היישובי, תוך חתירה למגע ופגיעה באויב, ראויה לכל הערכה": אחרי שהוצג לתושבים, למשפחות השכולות ולמשפחות החטופים, צה"ל פרסם הבוקר (שישי) את התחקיר המבצעי על אודות הקרב בקיבוץ ניר יצחק ב-7 באוקטובר, בו נפלו שישה מחברי כיתת הכוננות של הקיבוץ וגופותיהם של שלושה מהם נחטפו לעזה, ובנוסף נחטפה אזרחית תושבת הקיבוץ לצד ארבעה קרובי משפחתה שהתארחו אצלה. שלושה מהאזרחים הושבו בעסקה הראשונה בנובמבר 2023, ושניים מהם חולצו בחיים במבצע "יד הזהב" בפברואר 2024. גופתו של חבר כיתת הכוננות אורן גולדין חולצה לישראל ביולי 2024, ואילו גופותיהם של טל חיימי וליאור רודאיף עדיין מוחזקות בשבי. בן קיבוץ נוסף, אופיר מלמן, נהרג בקרב על מוצב סופה.

התחקיר בוצע על ידי תת-אלוף איתמר בן חיים ואלוף- משנה א', וסוכם על-ידי אלוף פיקוד הדרום לשעבר ירון פינקלמן. התחקיר ארך כעשרה חודשים וכלל שעות רבות של ראיונות ושיחות עם תושבי הקיבוץ, חברי כיתת הכוננות, כוחות ומפקדי צה"ל שלחמו במרחב. במסגרת התחקיר נאספו ונבחנו פריטי מידע, הודעות וחומרים גלויים וסמויים. מממצאי התחקיר עולה כי בהתקפה על הקיבוץ השתתפו כ-85 מחבלים בסך הכל, רובם חדרו לשטח הקיבוץ דרך השער הראשי בשלושה גלים, שבמהלכם ביצעו מעשי הרג, חטיפות וביזה.

המחסור בנשקים - וגבורת הרבש"ץ שנפל: תחקיר הקרב בעין השלושה

הקצינים הבכירים שנפלו - וגבורת האזרחים: תחקיר הקרב בקיבוץ רעים

"צה"ל כשל בהגנה על האזרחים": העיוורון, הקונספציה והמחדל

ערב מתקפת הפתע פעל בגזרה גדוד 934 של חטיבת הנח"ל, שהוגדר כגדוד "כרם שלום". אחת מפלוגות הגדוד הוגדרה כפלוגת עתודה והוצבה בשגרה במחנה 'אמיתי' והייתה תוספת לכוחות בשגרה. כוחותיו היו פרוסים בעמדות קדמיות עם פרוץ ההתקפה.

בשעה 06:29 ב-7 באוקטובר פתח חמאס במכת אש מרצועת עזה לעבר יישובי הנגב המערבי, ובהם גם קיבוץ ניר יצחק והמוצבים הצבאיים במרחב. המחבלים חדרו לשטח מדינת ישראל על גבי כלי רכב ובאופן רגלי. תוך דקות ספורות, הגזרה ובה לוחמי הגדוד הגזרתי, היו תחת מתקפה מאורגנת בה הגדוד היה מצוי בנחיתות מספרית משמעותית.

שלב א' – לחימת כוחות צה"ל במרחב הקיבוץ (מ-06:29 עד 06:50)

בשעה 06:29, בעקבות התרעות "צבע אדום", חברי כיתת הכוננות של קיבוץ ניר יצחק היו במוכנות ללחימה בבתיהם. מהשעה 06:31 החלו דיווחים על פריצה ופשיטה של מאות מחבלים חמושים לעבר שטח ישראל ממספר רב של נקודות בכל מרחב יישובי עוטף עזה, ובהם מרחב ניר יצחק. בשעה 06:41 הורה מפקד פלוגת 'סופה'  לכוחותיו לצאת להגנת המרחב בין היישובים ולחבור לקיבוץ.

בשלב זה, כל המפקדים היו בעמדות קדמיות במחנה ונלחמו, לרבות צוות טנק מגדוד 77 שהתמקם בעמדה שולטת במרחב והחל לפגוע במחבלים. במהלך הלחימה, צוות הטנק פגע וחיסל יותר מ-100 מחבלים חמושים, וכן פגע בטנדרים ואופנועים, ובכך צמצם באופן משמעותי את היקף ההתקפה והפשיטה של המחבלים מנקודה זו. הקרב נמשך עד שאזלה לצוות הטנק התחמושת והוא נפגע.

שלב ב' – לחימת כיתת הכוננות בקיבוץ (מ-06:52 עד 10:00)

בשעה 06:50 לערך החלה כיתת הכוננות של הקיבוץ להתמקם בעמדות הגנה בנקודות היקפיות בתוך הקיבוץ. משלב זה היה מחנה "סופה", בו שהו הכוחות הגזרתיים, תחת מתקפת מחבלים, וכמחצית מחייליו נותרו נצורים בחדר האוכל במחנה. בשעה 07:10 היו כיתת הכוננות והרבש"ץ ממוקמים בעמדות ההגנה ובנקודות היקפיות בתוך הקיבוץ, על-פי תרגולת שנקבעה מראש.

בשעה 07:33 לערך חדרו לקיבוץ 7 מחבלים חמושים בטילי כתף, רימונים ונשקים, רכובים על אופנועים וטנדרים. בשלב זה נהרג חבר בכיתת הכוננות מירי המחבלים, בעת שנלחם מולם כדי לבלום את כניסתם לקיבוץ. המחבלים הציתו אש בסמוך למפעל הממוקם בכניסה לקיבוץ, ועזבו את הקיבוץ בשעה 07:45 לערך.

מהשעה 07:45 ועד השעה 09:06 לא היו מחבלים בשטח הקיבוץ. בזמן הזה, ערכו חברי כיתת הכוננות סיורים, ושיפרו את היערכותם באזור השער הראשי ובעמדות בקיבוץ. בשעה 09:06 לערך הגיעו לשער הראשי של הקיבוץ כ-25 מחבלים חמושים, רכובים על אופנועים וטנדרים. שני חברי כיתת הכוננות, אשר הגיעו לשער בעקבות היעדר מענה מחברם שנפל קודם לכן, נלחמו בגבורה מול המחבלים במשך יותר מ-20 דקות, תוך שהמחבלים ירו וזרקו לעברם רימוני רסס. במהלך הקרב, שני חברי כיתת הכוננות נפגעו, אך הם המשיכו להילחם באופן עיקש למרות פציעותיהם, ומאוחר יותר נפלו בקרב על שער הקיבוץ.

יתר חברי כיתת הכוננות, שניים מתושבי הקיבוץ והרבש"ץ, ניהלו קרב ממושך מול המחבלים לבלימת כניסתם לקיבוץ, לבקשת לוחמי כיתת הכוננות שנלחמו בשער. המחבלים הקיפו אותם ממספר כיוונים. הרבש"ץ ושני חברי כיתת הכוננות נפלו בקרב זה. לאחר נפילתם של מפקדי כיתת הכוננות, שאר חברי כיתת הכוננות נסוגו לשכונת המגורים במטרה להגן על התושבים מפני התקפת המחבלים, תוך ניסיון להזעיק תגבורת צבאית. בין השעות 10:05-09:56 לא נצפו מחבלים בתוך הקיבוץ.

שלב ג' – פריצת המחבלים לבתים בקיבוץ (מ-10:05 עד 13:28)

מהשעה 10:05 ועד השעה 13:28 חדרו עשרות מחבלים לקיבוץ דרך השער הראשי וביצעו הרג, חטיפה, ביזה ופשעים אכזריים נוספים. לאורך היום, המחבלים נכנסו לעשרות בתים בקיבוץ וחטפו אזרחים ושלושה חללים מכיתת הכוננות שנפלו בקרב. בשעה 11:04 פרצו המחבלים לאחד מבתי הקיבוץ וחטפו חמישה מבני משפחת מרמן-ליימברג - קלרה מרמן, תושבת הקיבוץ, בן זוגה לואיס הר, תושב אורים, וכן את אחיה ואחותה של קלרה - פרננדו מרמן וגבריאלה ליימברג, ובתה מיאה ליימברג. עד השעה 13:28 עזבו כלל המחבלים את הקיבוץ.

שלב ד' – הגעת כוחות צה"ל לקיבוץ (מ-13:30 עד 20:00)

אף שנשלחו כוחות תגבורת למרחב הקיבוץ, לא הגיע אף כוח עד השעה 13:30 לאחר נסיגת המחבלים. הקרב הקשה במחנה 'סופה' וקרבות נוספים בגזרה מנעו את הגעת כוחות ההגנה הגזרתיים, ובעקבות נפילתו של הרבש"ץ והפגיעה במערך הפיקוד ושליטה הגזרתי מצבו של הקיבוץ לא היה ברור בזמן אמת, אף שהתקבלו ידיעות שונות על כך שהותקף.

מהשעה 13:30 החלו להגיע כוחות תגבור מבית הספר ללוט"ר, ולאחר מכן הגיעו גם צוות ערבה מיחידת לוט"ר אילת וכוח של יחידת דובדבן. הכוחות חברו לחברי כיתת הכוננות והחלו יחד בסריקות לאיתור מחבלים, אך לא נתקלו במחבלים במהלך הסריקות. באותו הזמן פעל כוח שריון מחוץ לקיבוץ וחיסל מחבלים שהסתתרו בשדות הסמוכים אליו  לאחר סריקות צה"ל בקיבוץ, בשעה 20:00 פונו כלל התושבים מבתיהם למבני ציבור במרכז הקיבוץ.

עיקרי המסקנות

1. צה"ל נכשל בהגנה על קיבוץ ניר יצחק ותושביו.

2. צה"ל לא נערך למתאר חדירה נרחב כפי שקרה ב-7 באוקטובר, הכולל ריבוי מרחבי חדירה על ידי אלפי מחבלים, התוקפים בעשרות מוקדים במקביל. ריבוי אירועי הלחימה, לצד נחיתות מספרית של כוחות צה"ל, הקשתה על הגעת הכוחות להגן על הקיבוץ.

3. הגעת הכוחות לקיבוץ - שרשרת הפיקוד והשליטה נפגעה מרמת הפלוגה ועד החטיבה עם תחילת המתקפה. בנוסף, היתקלות בעשרות מחבלים וניהול לחימה עיקשת וממושכת בצירי ההגעה ובצמתים המובילים, עיכבו את הגעת הכוחות לקיבוץ. מרבית הכוחות הגיעו מכיוון צפון וכוחות התגבור של אוגדה 80 הגיעו מכיוון דרום לצפון, כאשר קיבוץ ניר יצחק היה הצפוני ביותר בציר התקדמות כוחות אוגדה 80 .

4. הגעת כוחות צה"ל לקיבוץ בפועל הייתה מאוחרת. מעט לאחר תחילת המתקפה שלחה אוגדה 80 כוחות לגזרת החטיבה הדרומית הסמוכה. לאור היקף התקפות המחבלים וריבוי מוקדי הלחימה, לצד היעדר קבלת תמונת מצב עדכנית על המתרחש, כוחות תגבור של האוגדה הגיעו בדרכים חלופיות למרחב, תוך היתקלות במחבלים רבים בדרכם, ועל כן הגעתם התעכבה.

5. צוות התחקור קבע כי החלטת מפקד פלוגת 'סופה', ששימש כמפקד הגזרה, לשלוח את הטנק למרחב הגדר בתחילת ההתקפה, צמצמה משמעותית את מספר המחבלים שהגיעו לקיבוץ ניר יצחק. כמו כן, לחימתם של צוות הטנק הפחיתה משמעותית את עוצמת והיקף התקפת האויב.

6. עד השעה 13:30 הלחימה בתוך הקיבוץ נוהלה על-ידי כיתת הכוננות והתושבים. צה"ל הכשיר ואימן את כיתת הכוננות לתרחיש ייחוס של אירוע חדירה עם מספר מוקדים מצומצם ולכן כשירותה של כיתת הכוננות לא תאמה את גודל המתקפה. יחד עם זאת, חתירתם ללחימה באומץ לב, לצד פעולות צוות החירום בקיבוץ, ראויה לציון לשבח והיא ששיבשה את כוונת המחבלים לפגוע ולחטוף חברי קיבוץ נוספים.

7. צה"ל התקשה לייצר תמונת מצב ברורה ובהירה של המתרחש בקיבוץ בשל היעדר דיווחים שוטפים מכוחות ההגנה של הקיבוץ. אנשי צוות החירום היישובי ניסו ככל יכולתם ליצור קשר עם גורמי הצבא, אך ללא הצלחה בעקבות חוסר מענה מהצבא.

8. תקיפות חיל האוויר פגעו בעשרות מחבלים סביב הקיבוץ ודרכי הגישה אליו, ובכך הפחיתו את היקף הפגיעה בקיבוץ ניר יצחק.

נדב רודיאף, בנו של ליאור רודאיף, וזמיר חיימי, דודו של טל חיימי, שנרצחו בשטח הקיבוץ וגופותיהם נחטפו, התייחסו לתחקיר: "לצערנו, את האמת המלאה על אירועי אותו היום לעולם לא נדע, מה שאנחנו כן יודעים הוא שבעוד שבוע נציין את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנו אין קבר. טל וליאור נמצאים ממש קרוב למקום בו אנו עומדים, קולות המלחמה לא פוסקים והפחד שלעולם לא יחזרו מדיר שינה מעינינו. על מנת שנוכל לחזור לחיות בקיבוץ, לגדל פה את ילדינו ולהמשיך להפריח את הנגב טל וליאור חייבים לחזור".

עוד הוסיפו: "אנחנו יודעים שמבחינת המדינה, התחקיר אמור להיות תחילתו של תיקון והחזרת האמון שהופר, אבל אנחנו כאן לומר שלא יהיה תיקון ואין אמון עד שהחטופים של ניר יצחק ו-57 החטופים הנותרים, ישובו. אין תיקון למדינה ולצה"ל בלי השבת החטופים. התחקירים הם פלסטר על פצע מדמם פתוח. מי שרוצה באמת להתחיל לטפל בפצע צריך למלא את החובה הבסיסית של השבת היקרים שלנו שנלחמו לבד ב-7 באוקטובר. את כולם צריך להחזיר, את בני הערובה השורדים בחיים להחזיר לחיק משפחותיהם ואת החללים לקבורה ראויה באדמת ארץ ישראל הריבונית".