חמאס כבש את הקיבוץ - ואיש לא בא: "כשל מערכתי" | תחקיר ניר עוז

ביום המתקפה שהו בקיבוץ 386 תושבים ואורחים. בהתקפה על הקיבוץ נרצחו 41 תושבים, ונחטפו לשטח רצועת עזה 76 חטופים וחטופות. 14 מהם עדיין מוחזקים בשבי. בין הנפגעים היו גם אזרחי תאילנד וטנזניה שעבדו וגרו בקיבוץ - 12 מהם נרצחו וחמישה נחטפו. בנוסף, נרצחו בשער הקיבוץ שישה אזרחים שהשתתפו במסיבת "פסיידאק" שהתקיימה בסמוך, אשר ניסו להימלט אל הקיבוץ בבוקר 7 באוקטובר.

כיתת הכוננות נלחמה ב-250 מחבלים, חיל האוויר לא השפיע: תחקיר הטבח בכפר עזה

כיתת הכוננות הונחתה לא לצאת, 3 מחבלים רצחו 17 אזרחים: תחקיר הטבח בנתיב העשרה

צה"ל לא נערך לפשיטה רחבה, הפיקוד והשליטה קרסו: תחקיר הטבח בקיבוץ נחל עוז

הצוות של האלוף ניב הגדיר ארבע שאלות מחקר בתחקיר ניר עוז - מה הייתה השתלשלות האירועים המפורטת במרחב, מהן הסיבות שבגינן הגיע אויב רב כל כך דווקא לניר עוז, מדוע לא הצליחו כוחות הגדוד הגזרתי לבלום את האויב - ומדוע לא הגיעו כוחות העתודה בזמן להשפיע על תוצאות האירוע.

מה קרה בקיבוץ ניר עוז?

בקיבוץ עצמו הייתה כיתת כוננות, ובעת האירוע נכחו בקיבוץ שבעה מתשעת חבריה, בהם רבש"ץ הקיבוץ, ובנוסף אזרחים ספורים עם אקדח. בבוקר 7 באוקטובר, בשעה 05:34, עלה בקשר סגן מפקד גדוד כיסופים, מפקד הגזרה, והכוחות נערכו ל'כוננות עם שחר' על-פי הפקודות ובהתאם להערכת המצב הידועה נכון לזמן זה. בתדריך ניכר כי כלל כוחות הגזרה לחלוטין אינם היו מודעים למה שעתיד לבוא.

בעקבות אזעקת 'צבע אדום' נכנסו תושבי הקיבוץ בשעה 06:29 למרחבים מוגנים. במקביל, צוות הקרב של הטנקים והנמ"ר החל בנסיעה אל גדר הגבול. מיד עם תחילת המתקפה הכריזו התצפיתניות על חדירת מחבלים במספר רב של צירי פריצה, ובשעה 06:42 הוכרזה מלחמה בחטיבה הדרומית ע"י המח"ט. רבש"ץ ניר עוז הקפיץ את כיתת הכוננות בשעה 06:43, ובשעה 06:49 חדרו ראשוני המחבלים לשטח הקיבוץ דרך השער הצפוני, ולאחר מכן גם משער הכרם ומהשער הדרומי.

חילופי הירי הראשונים עם המחבלים היו בשעה 06:52 בצפון הקיבוץ, ובשעה 06:54 כתב שגיא דקל-חן, שנחטף בהמשך ושוחרר בעסקה האחרונה: "כולם לנעול דלתות". הרצח הראשון בתוך הקיבוץ התבצע בסביבות השעה 06:57 - אז העלו המחבלים סרטון עם תיעוד הרצח של ברכה לוינסון, ובתה שהייתה בתאילנד באותה עת צפתה בו. בשעה 06:55 הגיע לשער הקיבוץ רכב שנמלט ממסיבת 'פסיידאק' שהתקיימה בשטח הסמוך לקיבוץ, והמחבלים ירו בשני נוסעי הרכב שניסו להגיע לקיבוץ על מנת למצוא בו מחסה. בהמשך הגיעו עוד שני רכבים, שנוסעיהם נרצחו על ידי המחבלים. בסך הכול נרצחו בכניסה לקיבוץ שישה אזרחים שהגיעו ממסיבת ה'פסיידאק'.

דקות ספורות לאחר ההקפצה, יצאו חלק מחברי כיתת הכוננות ואזרחים חמושים נוספים מבתיהם, וניהלו במשך כשעתיים לחימה אל מול המחבלים. בשעה 07:06 ניתנה הנחייה מהפלוגה לפריסה בשטח לכיוון הארץ, עם תשומת לב לאיום על היישובים. כרבע שעה לאחר מכן נפל סגן מפקד הפלוגה סמוך למוצב 'הבית הלבן'.

בין השעות 07:00 ל-08:00 נשלחו הודעות רבות ברשתות החברתיות בקיבוץ על זיהוי מחבלים, ועל יריות במקומות שונים בקיבוץ. בנוסף התחילו גם להגיע הודעות על הרוגים. בשעה 07:02 נרצח פירון פראקטוונג, עובד תאילנדי שנסע על אופנוע סמוך לרפת ונורה למוות. בשעה 07:28 נשלחה הודעה על שמיעת ירי מאזור מגורי העובדים הזרים, ובהמשך בוצע אירוע רצח באזור המגורים. בסך הכול נרצחו בקיבוץ 12 עובדים זרים מתאילנד ומטנזניה, וחמישה נחטפו.

בין השעות 08:00-07:14 סרקה כיתת הכוננות את שכונת 'האליפסה', ובהמשך נלחמה באזור המרפאה. בשעה 07:38 עלה שגיא דקל-חן לגג חדר האוכל, התחיל להכווין את כיתת הכוננות דרך קבוצת וואטאפ ייעודית שפתח ששמה "חירום" עם חברי הכיתה. בשעה 07:57 התגלתה בשטח הקיבוץ גופתו של אליהו ("צ'רצ'יל") מרגלית, שגופתו נחטפה בהמשך. דקה לאחר מכן דווח על הרוג נוסף, ככל הנראה רביד כץ, חבר כיתת הכוננות. בשעה 08:26 יצאו עופר קלדרון וילדיו סהר וארז מחלון ביתם, הסתתרו בחוץ במשך שעה ובהמשך נחטפו.

בסביבות השעה 08:30 החלו החטיפות הראשונות מהקיבוץ, בשכונה הסמוכה ל'שער הכרם', כאשר עודד ויוכבד ליפשיץ נחטפו מביתם, במקביל לחטיפת דיצה היימן. בשעה 08:45 נחטפו עמירם ונורית קופר מביתם, יחד עם אלכס דנציג. בשעה 08:50 הגיעה ההודעה האחרונה מארבל יהוד, שנחטפה מביתה. במקביל ניהלה כיתת הכוננות קרב באזור צומת 'הפחים', שבו נפגעו רוב חברי הכיתה. הקרב הסתיים סביב השעה 09:00, ובכך למעשה הסתיימה הלחימה המאורגנת ביישוב. משלב זה ואילך התרחשו מספר אירועי לחימה בודדים על ידי תושבים חמושים בנשקם האישי. יש לציין כי חברי כיתת הכוננות היו בנחיתות מספרית משמעותית מאוד ולמרות זאת הם לא ויתרו, חתרו למגע, הרגו מחבלים ונלחמו זמן ממושך, עד שנפגעו.

מכאן והלאה הגיעו לקיבוץ עוד מחבלים רבים, שברובם לא היו משויכים לארגוני טרור. הם נוספו למחבלים שהגיעו מוקדם יותר, וביצעו מעשי רצח, חטיפה, שריפה וביזה בכל רחבי הקיבוץ. בשעה 09:07 שלחה קרינה אנגל הודעה לאחותה והודיעה לה שבעלה רונן נהרג. בהמשך נחטפה גופתו, ובשעה 09:15 נחטפו יורם ותמי מצגר מביתם.

בשעה 09:22 הגיע לראשונה מסוק קרב ותקף דרומית לציר המגיע מרצועת עזה לקיבוץ, שם זוהה ריכוז של עשרות רבות של מחבלים. המסוק נדרש לבצע ירי בשטחנו, והתפתח על כך דו שיח. בניסיונו לחצוץ בין המחבלים לבין הקיבוץ ובהיותו קרוב לקרקע מעל הקיבוץ, נפגע המסוק מירי מחבלים, נאלץ לעזוב, ובסופו של דבר נחת נחיתת חירום בחצרים. בהמשך הלחימה היו עוד ארבע גיחות של מסוקי קרב, שביצעו ירי על הציר ופגעו במחבלים רבים. מאש זו נפגעו גם תושבי קיבוץ שנחטפו, ובהם אפרת כ"ץ שנהרגה מירי המסוק. בשעה 09:42 נחטפו האחים אור ויגיל יעקב, ובשעה 09:47 שלחה תמר קדם סימן טוב את ההודעה האחרונה בקבוצת הוואטסאפ "אימהות ניר עוז", ודיווחה כי ירו בה. היא נרצחה לצד בעלה ג'וני ושלושת ילדיהם.

החל מהשעה 09:45 התקבלו דיווחים רבים, הן בקבוצות התקשורת הפנימיות של הקיבוץ והן בקבוצת ראשי הצח"י של המועצה האזורית אשכול, על שריפת בתים על-ידי המחבלים. בשעה 09:55 הגיע טנק לשער הקיבוץ הצפוני, ודיווח בקשר כי ישנם מחבלים בכניסה. הטנק ירה שני פגזים לעבר המחבלים ודיווח כי חיסל אותם וכי הוא מזהה בתוך הקיבוץ מחבלים נוספים. הטנק, שלא נכנס לשטח הקיבוץ, ירד להילחם עם מחבלים בגדר עם תחילת האירועים ונפגע. אחד מאנשי הצוות שלו נפצע ופונה, ומפקד הטנק עצמו המשיך להילחם, על-אף שהיה פצוע ולמרות תקלות טכניות בטנק. בהמשך הטנק הושבת. כ-10 דקות לאחר מכן דיווח מ"פ השריון כי הוא נע לגדר לחלץ נמ"ר שמחבלים מטפסים עליו. מפקד הטנק החליט להצטרף אליו, ובהמשך הרגו הטנקים מחבלים רבים על הגדר ובסביבתה.

לאורך כל שעות המתקפה היו ניסיונות מצד חברי הקיבוץ באופן פרטי, ועל ידי ראש הצח"י מול המועצה האזורית ומול גורמים נוספים, לדווח על תמונת המצב בקיבוץ. בשלב זה, כמו גם בשעות הבאות, לא הצליחו במפקדות לגבש תמונת מצב ברורה של המתרחש בקיבוץ ניר עוז. תושבי הקיבוץ מצאו עצמם שעות ארוכות נצורים בבתיהם, שומעים מבעד לדלתות הממ"ד את המחבלים זורעים הרס ובוזזים את הבתים. התושבים נאבקו על ידיות דלתות הממ"דים בכדי למנוע מהמחבלים להיכנס, לעיתים נכשלו ולעיתים נפגעו מירי דרך הדלת. היו מקרים שהמאבק הצליח והמחבלים לא נכנסו לממ"ד, ובמקרים שהצליחו המחבלים לחדור לממ"ד האירוע הסתיים לרוב ברצח או חטיפה. בשעה 11:55 שלחה כרמלה דן הודעה אחרונה, לפני שנרצחה בביתה לצד נכדתה נויה, ושתיהן היו ככל הנראה הנרצחות האחרונות בקיבוץ.

בסביבות השעה 12:30, כשש שעות לאחר תחילת המתקפה, זוהה (בדיעבד) אחרון המחבלים בקיבוץ. בשעה 13:10 לערך הגיע לקיבוץ ניר עוז כוח ראשון של ימ"ס (יחידת המסתערבים של מג"ב). 10 דקות לאחר מכן, תושב הקיבוץ ירון מאור כמעט נורה ע"י המסתערבים, אך ברגע האחרון הוא זעק "שמע ישראל" וניצל. בשעה 14:00 הגיע כוח 'אגוז', ובהמשך הגיעו גם כוחות משייטת 13 ומסיירת מטכ"ל. הכוחות ביצעו סריקות ברחבי הקיבוץ, חילצו את התושבים מבתיהם ולא זיהו מחבלים במרחב. בשעות הערב הגיעו לקיבוץ כוחות צה"ל נוספים, שהצטרפו למאמצי סריקת הקיבוץ וחילוץ התושבים.

מדוע הגיע אויב רב כל כך לניר עוז?

א. המתקפה על ניר עוז נחלקה בין שני סוגי כוחות. אחד היה כוח מאורגן המורכב מכוח הנוח'בה של חמאס, והכוח השני היה בנוי מכוחות אויב שלא היו משויכים ברובם לארגוני טרור, והתארגנו הן בעידוד ובהנחיה של ההנהגה והן באופן ספונטני לבצע רצח, חטיפות, הרס וביזה.

ב. לניר עוז, מסיבות שעדיין אינן ברורות, הגיעו ארבע מחלקות נוח׳בה במקום מחלקה אחת. כוחות אלו התאפיינו בציוד ובאמצעי לחימה רבים, פיקוד ושליטה בקשר והנחיות מסודרות. את ניר עוז תקפו כוחות מאורגנים של בין 100 ל-130 מחבלים.

ג. כאמור, מלבד כוח הנוח'בה ומחבלים מארגוני טרור שונים, כבר בשעות הבוקר הצטרפו למתקפה מחבלים שאינם בעלי שייכות ארגונית. לפי התחקיר הסיבות לכך הדרבון של הנהגת חמאס לצאת ולפלוש ליישובים הישראליים, תחושת ביטחון בקרב האויב כי אין סכנה בפלישה לישראל בכלל ולניר עוז בפרט - הלך רוח ששרר בציבור העזתי, לפיו השתלטו על העוטף וניתן להגיע לניר עוז ללא סכנה כיוון שאין בו כוחות צבא. בנוסף, הטנק של כוחות הגדוד נשרף באזור הגדר על הציר המוביל לניר עוז והפך לסמל ולמוקד משיכה עבור רבים. מחבלים רבים שהגיעו אליו ראו את ההמון ממשיך על הציר והצטרפו אל הנעים היישר לקיבוץ. הלך רוח של מסע נקמה, אקסטזה דתית ותחושת ניצחון - ליד הטנק השרוף שידר כתב עזתי שאמר: "הוי אלוהים, זהו יום ניצחון לאיסלאם ויום השבת השחורה ליהודים... אלו קיבוצי מזרח אחזיעה... הסתיימה השתלטות המוג׳הידין עליהם...".

יש לציין כי ח'רבת אחזאעה היא שכונה חמאסית קיצונית סמוכה לגדר הגבול, ויש להניח כי תושבים רבים משכונה זו מיהרו להגיע לטנק ולציר. צוות התחקיר מעריך כי כמות המחבלים הבלתי משויכים שהגיעו לניר עוז עמד על בין 300 ל-530 מחבלים.

מדוע לא הצליחו כוחות הגדוד לבלום את האויב?

1. כוחות הגדוד הופתעו לחלוטין מתרחיש שלא נערכו לו: הכוחות נערכו לתרחיש של פשיטה אחת בגזרתם ולתרחיש קיצון של שתי פשיטות. הכוחות לא נערכו, לא התכוננו ולא תרגלו תרחישים בסדר גודל כפי שהיה ב-7 באוקטובר. בפועל, כבר בין 06:30 ל-06:42 נדרשו כוחות הגדוד להתמודד עם כ-14 צירי חדירה לרוחב הגזרה, שבהם נעו מאות מחבלים חמושים ורכובים ברובם. מיד עם חדירת המחבלים לשטח ישראל החלו קרבות בינם לבין לוחמי הגדוד. מתקפת הפתע של חמאס החלה בירי רקטי מסיבי ומתמשך אל עבר המחנות, המשיכה בחדירות קרקעיות רכובות ומהירות לשיתוק הכוחות, ובמקביל חדרו המחבלים ליישובים והמשיכו הלאה לחסימת צמתים מרכזיים על הצירים, וכך הקשו על הגעת תגבורת.

2. כבר בתחילת הלחימה נפגעו רבים מהמפקדים בדרגות שונות בגזרה, ושרשרת הפיקוד והשליטה קרסה: סגן מפקד הפלוגה נפל ליד מוצב 'הבית הלבן' כבר בסביבות 07:00. מפקד מחלקת השריון אשר יצא עם צוות הקרב המחלקתי למכשול נפגע על הגדר ונחטף, ומפקדי המחלקות של הפלוגה נלכדו בחדר האוכל במחנה מו"פ וניהלו לחימה מול כוח חמאס. אחד מהם נהרג ואחד נפצע. ניתן לומר שכבר בשעה הראשונה למתקפה קרסו הפיקוד והשליטה בפלוגה והכוחות נלחמו לבדם.

3. חוסר יכולת לקיים הערכת מצב מסודרת: כוחות הגדוד נלחמו בכל הגזרה, ובכלל זה על הגדר ועל המוצבים שלהם עצמם, ולא הצליחו לקיים הערכת מצב מסודרת. אין שום תיעוד לשיח של גורמי הגדוד או הפלוגה עם גורם כלשהו בניר עוז, להבנת תמונת המצב של המתרחש שם. היות שבפלוגה ובגדוד לא הבינו את תמונת המצב בניר עוז, הם לא דיווחו על כך לחטיבה.

4. כוחות הגדוד נלחמו בעוז בכל המרחב, ולא עצרו את לחימתם על אף קריסת שרשרת הפיקוד, ולעיתים המשיכו להילחם גם כשהיו פצועים וגם כשחסרו להם אנשי צוות. לגדוד היו נפגעים רבים ב-7 באוקטובר. הם הגנו על יישובים רבים אך לא הצליחו להגיע לכולם, גם לא לניר עוז.

5. אם הייתה ניתנת התרעה לגדוד, אפילו קצרה ביותר, אין ספק כי היה אפשר לצמצם את הנזק: הן מבחינת יצירת תודעה מקדימה שמדובר במלחמה והן מבחינת היערכות הכוחות בעמדות וביישובים.

6. שני פערים בהתנהלות הכוח: א. היה על הכוח לחבור לרבש"ץ ניר עוז או לבעלי תפקידים אחרים ביישוב כדי לברר את תמונת המצב ולסייע לחטיבה הדרומית לתעדף כוחות. ללא זרימת המידע מלמטה, היה קשה מאוד לבנות תמונת מצב בחטיבה. ב. היה על הכוח למנוע את נטרולו של מחנה מו"פ. במקרה כזה הייתה לה עתודה שאפשר היה להפעיל לטובת ניר עוז. נושא זה עוד צריך לעבור תחקיר מעמיק, הן על התרגולות וההנחיות והן על כך שסמוך לגדר צריכים להיות מוצבים הבנויים להגנה ולא מחנות.

7. הירידה לגדר של צוות הקרב המשוריין הייתה שגיאה: נכון היה - במתקפה כה רחבה - להגן על היישובים ולא לרדת לגדר. יש לציין כי הירידה המהירה לגדר להשמדת מחבלים בפשיטה הייתה הרעיון המסדר באוגדה ובחטיבה, אלו היו הפקודות, ועל כך הכוחות התאמנו. עם זאת, במצב חירום ובעיקר כאשר תמונת המצב אינה ברורה יש לדבוק במשימת היסוד - הגנה על היישובים והתושבים. כיתת הכוננות לחמה בגבורה והפגינה תושייה עד שנפגעה לבסוף.

8. כיתת הכוננות הייתה מאוישת מתחת לתקן שנקבע לה: עם זאת, בתרחיש זה, ללא סיוע של כוחות הצבא, לא היה סיכוי גם לכיתת כוננות גדולה יותר לעמוד מול כמות אויב כה רבה.

מדוע לא הגיעו כוחות עתודה לניר עוז?

1. המחבלים פשטו כמעט על כל יישובי העוטף, במהירות רבה כיתרו את המוצבים וחדרו אל חלקם, הקימו חסימות על הצירים והתחילו תנועה לעומק ישראל. התנהלות זו הקשתה מאוד על המפקדות להבין את תמונת המצב ולשלוט בכוחות על מנת שיגיעו לתגבור היישובים על פי חומרת המצב.

2. בתנאים אלה, כוחות שהצליחו להגיע למרחב נתקלו בכוחות אויב טרם הגעתם למרחב 'הפרסה' (כביש מקביל לכביש 232, המוביל ליישובים כיסופים, עין השלושה, נירים וניר עוז), ונוצר עיכוב קריטי, שגרם לכך שהכוחות הגיעו לניר עוז  רק אחרי השעה 13:00 - וזה כבר היה מאוחר מדיי.

3. כוחות מעטים בלבד קיבלו פקודה מפורשת להגיע לניר עוז. כוחות אלה ניסו להגיע לקיבוץ אך נתקלו בדרך במחבלים בצמתים, ניהלו קרבות וספגו אבדות.

4. היה כוח כוננות גדודי אשר הוקפץ לחטיבה הדרומית בבוקר, הוא הגיע ונלחם עם מחבלים בצומת מעון ב-09:45 - אך בהמשך נשלח ליישובים אחרים ולא לניר עוז. הסיבה לכך הייתה אי הבנת חומרת המצב בניר עוז.

5. כוח אחר הצליח לפתוח את צומת מעון לתנועה בשעה 11:45, אך היה זה כבר מאוחר, והיו לו נפגעים, כולל מפקד הצוות. הכוח התארגן מחדש וקיבל שינוי משימה. כוחות אחרים שנשלחו הגיעו בסופו של דבר לניר עוז, אך היה זה כאמור מאוחר מדי.

6. ככלל, רוב כוחות התגבור, בין אם היו מאורגנים או מאולתרים, לא הגיעו למרחב גדוד כיסופים בשש השעות הראשונות למתקפה ולא הוכוונו לניר עוז במיוחד.

7. הכישלון בהבנת תמונת המצב הקשה של כמות האויב בניר עוז והאירועים הקשים המתרחשים שם, והיעדר כוח צה"לי בנקודה, נבע מכמה סיבות: הלחימה כללה מעל 60 מוקדי לחימה ויצרה קושי להבין במהירות היכן המקרים הקשים ביותר ולקבוע סדר עדיפות לתגבור כוחות. הפיקוד והשליטה קרסו מהפלוגה ועד האגודה. שרשרת הפיקוד נפגעה קשות - מפקד החטיבה הדרומית נהרג עם תחילת הלחימה, וקצינים נוספים נהרגו או נפצעו. המפקדות היו תחת אש, ובחלק מהמקומות היו נצורים בחמ"ל. ההיערכות באותה שבת הייתה היערכות של שגרה, ולא היערכות למלחמה. גם כשהוקמו מפקדות חלופיות, נוצר קושי בסנכרון ביניהן. גם בציר קבלת ההחלטות האזרחי נוצר עומס רב מאוד על חמ"ל המועצה האזורית, וגם שם לא הצליחו לגבש תמונת מצב ולא הבינו את ממדי המצב הקשה בניר עוז.

8. היה מידע שניתן היה להפיק בזמן אמת, שהיה עשוי להצביע על המצב הקשה בניר עוז, אך בשל הבעיות שצוינו, מידע זה לא הופק ועל כן המפקדות לא ידעו עליו.

9. היה מידע שהופק בזמן אמת, כמו התצפיות והתובנות שעלו בשיח בין מכלולי האש ומסוקי הקרב. אך המכלולים השונים לא הצליחו להפוך מידע זה לתובנה מבצעית, שהייתה עשויה להצביע על חומרת המצב בניר עוז.

10. חלק מהמידע כן הגיע למפקדות, והצביע על כך שיש אויב בניר עוז ואף מתבצעים בו מעשי רצח וחטיפות, אך מידע מעין זה הגיע ממקומות רבים נוספים, ולא היה אפשר להבין ממידע זה כי ניר עוז נתון במצב קשה יותר מיישובים אחרים. תושבי ניר עוז קראו לעזרה פעם אחר פעם, אך דיווחיהם וקריאותיהם אבדו בכאוס של אלפי הודעות ודיווחים.

לסיכום שאלה זו מציין צוות התחקיר כיהמפקדות ידעו כי בניר עוז נמצאים מחבלים וכי מתקיימים בו אירועי רצח, הרג וחטיפה, אך לא הבינו כי האירועים חריגים בסדר גודל יחסית למקומות אחרים, לכן הן שלחו כוחות לניר עוז וניסו לוודא הגעה כמו לכל יישוב אחר שלא היה במיקוד המבצעי. כוחות שנשלחו לניר עוז לא הצליחו להגיע בזמן בשל חסימות האויב, והכוחות שהצליחו לבסוף להגיע - הגיעו מאוחר מדי.

הכשל המרכזי של כלל המפקדות - מרמת החטיבה ועד המטכ"ל - היה אי בניית תמונת מצב שהייתה יכולה לסייע לתעדף בין יישובים שונים, ואי מיצוי המידע הקיים שהיה מצביע על כך שניר עוז במצב קשה מאוד. אילו היו תהליכים אלו מתרחשים ומשפיעים על התעדוף של ניר עוז - יש להניח כי כוח היה מגיע מוקדם יותר ומצליח לפחות לצמצם מהותית את הפגיעה בקיבוץ ובתושביו.

עיקרי מסקנות התחקיר

1. צה"ל נכשל בהגנה על קיבוץ ניר עוז והפגיעה בקיבוץ קשה מאוד.

2. כרבע מאנשי קיבוץ ניר עוז נרצחו או נחטפו. כשליש מכלל החטופים ב-7 באוקטובר היו אנשי ניר עוז.

3. הכישלון של צה"ל להגן על תושבי ניר עוז גדול במיוחד, בין היתר מכיוון שכוחות צה"ל הצליחו להגיע ליישוב רק לאחר שאחרון המחבלים כבר יצא ממנו. למעשה, המחבלים ביצעו את זממם בקיבוץ כמעט ללא מפריע.

4. בתנאי פתיחה קשים מאוד, הכוחות הגזרתיים עשו ככל יכולתם, נלחמו בגבורה ורבים מהם נפלו, אך הם לא יכלו לבלום מתקפת פתע כה רחבה.

5. כיתת הכוננות התארגנה במהירות ונלחמה בגבורה, אך בנחיתות רבה למול יחסי הכוחות. אנשיה חתרו למגע ונלחמו במשך שעתיים, עד שנפלו.

6 תושבי הקיבוץ עשו כל מה שיכלו, מי שהשתמש בנשקו והגן על ביתו ומי שנאבק על ידית דלת הממ"ד ומנע מהמחבלים להיכנס ומי שמסר הודעות והזעיק עזרה. למרות הקושי וחוסר האונים, במשך שעות ארוכות התנגדו ככל יכולתם, ללא כוח מגן שיושיע אותם.

7. צוות התחקיר ציין כי הכשל של הצבא בכך שלא הגיע לניר עוז אינו כשל טקטי או ערכי - הכשל הוא מערכתי. כלומר, הכוחות לא נכשלו בניווט אל הקיבוץ וגם לא השתהו מתוך פחד וגם לא בחרו שלא להילחם. הכשל באירוע היה שהמפקדות לא הבינו שבניר עוז המצב קשה במיוחד, ושנעשים בו מעשי טבח וחטיפות בממדים עצומים, ולכן לא תעדפו באופן מיוחד שליחת כוח לניר עוז על חשבון מקומות אחרים.

8. היו יישובים נוספים שהמצב בהם היה קשה מאוד, והיו יישובים נוספים שהכוחות לא הגיעו אליהם בזמן, אבל באף יישוב לא היה אותו צירוף קטלני של מצב כה חמור מחד והיעדר כוח צבאי ביישוב מאידך.

9. ההשפעה של קריסת מערכות הפיקוד והשליטה, בעיקר בחטיבה ובאוגדה, היא הגורם מרכזי לכך שלא נבנתה תמונת מצב ולכן כוחות לא תועדפו לניר עוז. מהפיקוד ומהמטכ"ל, שלא היו תחת מתקפה, נדרש היה לצפות שבידיעתם את המצב הקשה בדרגים שתחתם ינסו לחתור לתמונת המצב האמיתית ולא להסתמך רק על דיווחים. יש לציין שתרחיש זה כמעט ולא תורגל, והתגלה פער במיומנות זו, ועם זאת החתירה לתמונת מצב בכל מחיר היא מיסודות תורת הפיקוד והשליטה, ואי ביצועה מביא לכישלון.

עיקרי הלקחים

1. הקמת מוצב מערבית לניר עוז שיגן על הקיבוץ ויחצוץ בינו לבין האויב. הדבר נחוץ מאוד בשל קרבת הקיבוץ לח'רבת אחזאעה.

2. חיזוק היישוב בנושאי נשק - לקח מערכתי לכל יישובי העוטף. המלצת הצוות היא לחמש כ-10% מהתושבים ולא פחות מ-50 אוחזי נשק שיוכלו להגן על היישוב בשעת חירום עד להגעת כוחות הצבא.

3. המלצות נוספות עוסקות ביכולת לגבש תמונת מצב בשעת חירום ותחת קריסת הפיקוד והשליטה, מוכנות הכוחות ונהלים מבצעיים במעבר בין שגרת בט״ש למלחמה, לקחים הנוגעים לשיטות וליכולות האיסוף בגבולות ונושאים טקטיים נוספים.

4. התחקיר שערך הצוות עסק באירועים בניר עוז ובסביבתו, ולמרות זאת עולים בתחקיר גם לקחים מערכתיים בסוגיית הכנת הכוחות מול מתקפת פתע, הצורך לקיים חוסן ויכולת הסתגלות מול מתארים אשר חורגים מאוד מהמצופה, הצורך לקיים תרגילים מובנים על מנת ליצור תודעה ויכולות פיקודיות בקרב המפקדים והמטה המבצעי, שגם תחת הפתעה משתקת יוכלו להתאושש ולהשיב מלחמה שערה.

לסיכום נכתב: "צוות התחקיר מרכין ראש ומתנצל בשם צה״ל בפני קהילת הקיבוץ על הכישלון שגדע חיים כה רבים והביא לכאב כה עמוק בקרב משפחות רבות כל כך. ליבנו עם אנשי ניר עוז. נישא תקווה כי ישובו החטופים במהרה, יחלימו הפצועים, ינוחמו המשפחות השכולות וישובו אנשי ניר עוז לביתם".

אמש פורסמו במהדורה המרכזית ההקלטות של הרמטכ"ל לשעבר הלוי בעת הצגת התחקיר לחברי הקיבוץ. "מאחד מאנשיכם שמעתי את האמירה הכי קשה על 7 באוקטובר", אמר הלוי, "אני חוזר עליה הרבה פעמים, אני אומר אותה בכל שיחה עם מפקדים כדי שכולם בצה"ל יזכרו את זה - החייל הראשון הגיע לניר עוז אחרי שהמחבל האחרון עזב. זו אמירה נוראה ואיומה, ואנחנו אומרים אותה כדי שכל אחד בצה"ל יהיה צרוב עם התובנה הזאת".

אחת מתושבות ניר עוז אמרה אתמול למציגי התחקיר: "היה אפשר לסכם בשתי מילים - לא היינו. אתם מציגים לנו את הדברים שכבר ידענו". תושבת נוספת אמרה: "התחושות קשות, אבל צה"ל מציג שקיפות מלאה בתחקיר ולא מסתיר מידע. המילים 'סליחה' ו'נכשלנו' מוזכרות לכל אורך התחקיר, מהשקף הראשון ועד האחרון. יש כעס, אבל אין צעקות".

יעל אדר, אימו של חבר כיתת הכוננות תמיר אדר שנפל בקרב וגופתו נחטפה לעזה, אמרה כי לא הגיעה להצגת התחקיר: "בתקשורת נאמר שלא היה קרב בניר עוז. היה קרב של חברי כיתת כוננות מעטי מעטים שיצאו בגבורה והשאירו ילדים יתומים ואלמנות. הקרב היחידי שהיה בניר עוז הוא הקרב של כיתת הכוננות. הם נלחמו זמן לא קצר ביחס לאירוע, וקרוב לשעתיים הבן שלי היה מול מאות מחבלים עד שנפצע ולא שרד את הפציעה ונחטף. אלו רגעים להזכיר את הגיבורים האמיתיים. הבן שלי בנה את חייו ויצא מהבית כי האמיו שצה"ל תיכף יגיע וצה"ל לא הגיע. התחקיר מציג את העובדות, אבל מעבר לעובדות יש עבודה רצינית כדי שלא יהיה כשל כזה בשנית. אחרי התחקיר צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית".