הושלם הליך הזיהוי: החלל החטוף מני גודארד הושב לישראל

אחרי שהושב לישראל בתום 769 ימים בשבי בעזה, במכון לרפואה משפטית זוהתה הערב (חמישי) גופתו של החלל החטוף מני גודארד, בן 73 במותו, שנרצח ונחטף ב-7 באוקטובר מקיבוץ בארי. אשתו איילת נרצחה גם היא בשבת השחורה, והם הותירו אחריהם ארבעה ילדים ושישה נכדים. שלושה חללים חטופים עדיין מוחזקים בעזה, כולל דרור אור - החטוף האחרון מבארי - וכן לוחם היס"מ רן גואילי והאזרח התאילנדי סותטיסאק רינטלאק.

בבוקר הטבח הציתו מחבלים את ביתם של איילת ומני גודארד. השניים ברחו מהממ"ד, והמחבלים רצחו את מני וחטפו אותו לעזה. איילת הצליחה להימלט והסתתרה במשך שעות בין השיחים, עד שנרצחה גם היא. רק בפברואר 2024, אחרי חודשים בהם ההערכה הייתה כי הוא נרצח לצד אשתו אך גופתו לא אותרה, נמסרה למשפחת גודארד ההודעה לפיה מני נחטף לעזה. בחודש מרץ השנה כשל מבצע לחילוץ גופתו מרפיח - כאשר צה"ל ושב"כ הודיעו כי הושבו ממצאים המשויכים אליו.

המעגל הפתוח בבארי: סיפורו של מני גודארד

מקיבוץ בארי נמסר: "קהילת קיבוץ בארי מחבקת את משפחת גודארד בשעה מורכבת זו, עם היוודע דבר השבתו של מני גודארד ז"ל משבי חמאס זוהי סגירת מעגל לה ציפתה המשפחה במשך 769 ימים כואבים, עליה היא נאבקה ללא אויר, במהלך תקופה ארוכה מדי החזיקה את התקווה ללא כוחות. קיבוץ בארי ימשיך להאבק ולדרוש את החזרת שלוש החטופים שנותרו בעזה, ומחכה בנשימה עצורה להביא לקבורה באדמת בארי את דרור אור ז"ל. רק כשיחזרו כולם - השיקום של בארי יתחיל".

עופר גיתאי, מנהל הקהילה של קיבוץ בארי, מסר: "מור, גל, בר, גוני וכל משפחת גודארד היקרים, אנחנו מקווים שכעת תוכלו למצוא נחמה בהבאתו של אבא לקבורה באדמת בארי שכל כך אהב, למנוחה נכונה לצד אימכם האהובה, איילת ז"ל. אנחנו מקווים שכעת תוכלו למצוא מעט שקט, ולהתחיל להשתקם מאותה שבת שחורה שנמשכה עבורכם כמעט 800 ימים".

על מני גודארד סיפרו בבארי: "מני גודארד נולד בתל אביב, בנם הרביעי של יעקב וסוני ז"ל. מאביו ירש את האהבה לספורט, לים ולאנשים, והתבלט בכישוריו ככדורגלן. כשהיה בן 13 הגיע מני לקיבוץ בארי בעקבות אחותו שמואלה והתאהב במקום. הוא השתלב בקבוצת הכדורגל של הנוער ובהמשך גם בבוגרים של הפועל בארי. בגיל 18 התגייס לשריון, ובמלחמת יום הכיפורים השתתף בקרבות החזית הצפונית. כשהשתחרר עבד כמציל בחוף הים בימית, שם פגש את איילת, וידע מיד שהיא האחת. מימית עברו לתל אביב, שם עבד מני כמציל בחופי הים. בעיר נולדה מור, וזמן קצר לאחר מכן חזרה המשפחה לבארי. בקיבוץ נולדו גל ובר, וב-2005 אומץ גוני. בקיבוץ עבד מני בשלל עבודות במשק אבל מעל לכל, מני היה מלך הבריכה, אותה ניהל ביד רמה שנים ארוכות. כוח העל של מני היה הקשר עם האנשים. הוא היה אבא מסור לילדיו וסבא גאה ואוהב לנכדיו, שאהבו ללכת אליו ואל סבתא איילת מדי יום, לשחק איתו כדורגל, לקטוף פירות מהעץ ולהתנדנד בנדנדה שבחצר".

ממטה המשפחות נמסר: "מני גודארד ז״ל מקיבוץ בארי, גדל בחוף הים לצד אביו יעקב שעבד כמציל ולימים הלך בעקבותיו, והפך למציל בעצמו. מני הגיע לקיבוץ בארי בגיל 14 בעקבות אחותו שמואלה. בצבא שירת בסיירת חיל השיריון ואף לחם במלחמת יום הכיפורים. משפחתו של מני מתארת אותו כאיש נדיב, אוהב אדם ללא גבולות, ואוהד שרוף של הפועל תל אביב. לאורך חייו מילא תפקידים רבים בקיבוץ, בין היתר, ניהל את בריכת הקיבוץ במשך שנים ארוכות. מבין הישגיו הרבים, נהג להחשיב את משפחתו להישגו הגדול ביותר. מני היה אב מסור לארבעת ילדיו, וסב גאה ואוהב לנכדיו. בבוקר השבעה באוקטובר מני הסתתר בממ״ד בביתו שבקיבוץ בארי עם אשתו איילת. השניים ברחו מהממ״ד לאחר שביתם הוצת, אך המחבלים ארבו להם מחוץ לבית. מני נרצח ונחטף לעזה, אשתו איילת הסתתרה בשיחים במשך כמה שעות עד שנרצחה גם היא. מני הותיר אחריו את ילדיו גל, בר, מור וגוני, ואת שבעת נכדיו".

גודארד הוא החלל החטוף הראשון שהושב לישראל מאז יום ראשון, אז הושב לקבר ישראל סגן הדר גולדין, יותר מ-11 שנים אחרי שנפל בקרב ברפיח במבצע צוק איתן, ובתום 4,118 ימים שהוחזק בשבי חמאס בעזה. גולדין הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר סבא, ואלפים הגיעו מכל רחבי הארץ ללוות אותו בדרכו האחרונה. הרמטכ"ל אייל זמיר ספד לו: "כמו המשפחה, צה"ל לא ויתר לרגע. השבתו של הדר בזכות עוצמתו המבצעית של צה"ל והישגיו במערכה כולה. אנחנו נמשיך לשאת את הציווי הזה, אני מתחייב. אנחנו מבינים היום עוד יותר מתמיד כי בציווי הזה מגולמת הבטחה של מדינה לאזרחיה, כי בו טמון כוחו של נצח ישראל".

הזמר עידן עמדי אמר בהלוויה של גולדין: "7 באוקטובר הוא לא אסון, הוא מחדל. אסון אומרים על סערות טבע, על שרפות, על תאונות. 7 באוקטובר הוא מחדל, הוא עיוורון מכוון על אף כל הסימנים שהיו חרוטים על הקיר. זו איננה מלחמת תקומה. תקומה היא תהליך כואב של יחיד או של עם, שמכירים בטראומה או במשבר, שמודים בנפילה או בחורבן, שלא מטאטאים מתחת לשטיח עובדות. תקומה תתאפשר כשנכיר בכך באמת, בעובדה שכשלנו. כשנהיה קשובים לחקור ולתקן את הליקויים הפנימיים, רק אז נוכל לקום".