בלי תוכניות ברורות - וללא ניצחון: בחזרה למלחמה לבנון השנייה
34 ימים של מלחמה, במהלכם שוגרו 4,000 רקטות לעבר יישובי הצפון, הסתיימו עם תוצאת תיקו חמוצה בסיום. 20 שנה אחרי, כוחות צה"ל גם היום בבופור, ברצועת ביטחון בעומק עשרה קילומטרים, שכרגע סופה לא נראה באופק. אבל יש הבדל אחד ברור
20 שנים בדיוק חלפו היום (ראשון) מאז שפרצה מלחמת לבנון השנייה ב-12 ביולי 2006, ואנחנו שוב בלבנון. אז מה השתנה?
בעוד תשומת הלב של צה"ל הייתה נתונה לעזה, לחייל החטוף גלעד שליט, כוח רדואן של חיזבאללה פתח במתקפת פתע נגד סיור של צה"ל ליד זרעית. שני חיילי מילואים - אודי גולדווסר ואלדד רגב - נהרגו ונחטפו. מדינת ישראל וצה"ל יוצאים למלחמה בלי שהם מבינים שהם יוצאים למלחמה, בלי תוכניות ברורות, עם צבא יבשה וצבא מילואים חלודים.
34 ימים של מלחמה, במהלכם שוגרו 4,000 רקטות לעבר יישובי הצפון, הסתיימו ב-14 באוגוסט 2006 עם תוצאת תיקו חמוצה בסיום.
עד 7 באוקטובר אהבנו לספר לעצמנו סיפור: נכון, המלחמה הייתה החמצה, אבל היי - השגנו 17 שנות שקט לצפון. אלא שבחסות השקט הזה - חיזבאללה בנה את עצמו כמפלצת של טילים ורקטות ואלפי מחבלי רדואן שיועדו לכבוש את הגליל במתקפת 7 באוקטובר כפול 10, או 50 או 100.
"רשת מנהרות עד הבופור": עם הלוחמים ששבו למבצר הצלבני בלבנון
20 שנה למלחמת לבנון השנייה, כוחות צה"ל גם היום בבופור, ברצועת ביטחון בעומק עשרה קילומטרים, שכרגע סופה לא נראה באופק. 20 שנה אחרי, אנחנו הרבה יותר מפוכחים. המגעים המדיניים עכשיו הם מול ארה"ב ובעיקר - הגבורה וההקרבה של לוחמי צה"ל הן שמרחיקות את המחבלים ממטולה וזרעית.
ועוד הבדל: מלחמת לבנון השנייה שלחה את הרמטכ"ל דן חלוץ, את שר הביטחון עמיר פרץ ובהמשך גם את ראש הממשלה אהוד אולמרט - הביתה. כמעט שלוש שנים למחדל 7 באוקטובר, רק איש אחד בהנהגה הישראלית מסרב להתפטר, לקבל אחריות, או אפילו למנות ועדת חקירה.