"מתכננים פעילות מבצעית נגד הערבים": כך חדרתי למחתרת היהודית החדשה
במשך 4 חודשים היה דור כהן "שתול" של חדשות 13 בתוך ארגון לביא, שמופעל על ידי פעילים בולטים במפלגת עוצמה יהודית של איתמר בן גביר ברמלה ובלוד. ומה הוביל להחלטה לעצור את התחקיר? טור אישי
זה היה באמצע חודש אוגוסט. הנסיעה בכביש 44 לכיוון העיר רמלה כמעט הסתיימה וכמו תמיד, אני מנמיך את המוסיקה לקראת ההגעה. אני מכניס את היד לתיק, לבדוק שהמצלמה הנסתרת שם. אני יודע שהיא שם, אבל אני בודק בכל זאת. הראש מתחיל לעבוד: רק שלא יעלו עליי, רק שנצא משם בשלום. הגעתי לרמלה בחושך, אבל אני בכל זאת רואה אותם דרך החלון של מקום המפגש.
הפחד הציף אותי לכל אורך הדרך, אבל תפס אותי חזק בחניה. הבנתי את גודל הסיכון, אבל גם הבנתי את גודל הסיפור. רגע לפני שאני יוצא מהאוטו, אני מריץ בראש שוב את סיפור הכיסוי, מבין היטב שלא תהיה לי הזדמנות נוספת. החלטתי – אני הולך על זה.
ארבעה חודשים עבדנו על הסיפור הזה. זה התחיל מצילום מסך שקיבלתי מתוך קבוצת וואטסאפ של ארגון לביא בערים המעורבות רמלה ולוד. למעשה הארגון מופעל על ידי פעילים בולטים במפלגת עוצמה יהודית, ששלחה נציג אחד לכנסת, איתמר בן גביר. אחד החברים מנהל את אותה קבוצת וואטסאפ יחד עם בן גביר.
חשבתי לעצמי: איך אני נכנס לקבוצה הזאת, איך אני חודר לארגון הזה, איך אני מתחבר למנהיג. האמת, שאין שיטה מדויקת, אבל היה לי ברור – אצטרך לרכוש את אמונו.
כשנכנסתי לקבוצות הוואטסאפ ראיתי שבן גביר נוכח באחת מהן. לא רק בן גביר בסיפור, אלא גם בנצי גופשטיין, מייסד ארגון להב"ה, שמועמדותו לכנסת מטעם עוצמה יהודית נפסלה בעבר בגין "הסתה עקבית ובוטה נגד ערביי ישראל".
אני זוכר את ההתחלה המדשדשת: נזהרים איתי, חוקרים אותי, רוצים להבין מאיפה הגעתי ומה אני מחפש. אבל עם הזמן זה התחיל לקבל צורה והוזמנתי לאימון שהארגון ערך, אותו מפגש בעיר רמלה. אני נכנס באיחור של כמה דקות וזו ההזדמנות למקם את המצלמה הנסתרת.
נמצאים איתי עשרה אנשים והם מקשיבים למדריך. נראה כמו עוד אימון תמים של קרב מגע, אבל אז זה מגיע: מסתבר שאחד מחברי הארגון הלך מכות עם שכן ערבי ולכן הארגון דרש מפגש. המדריך לוקח את אחד הנוכחים ומדגים עליו כיצד אותו חבר ארגון היה צריך להוציא סכין ולדקור את השכן הערבי. אז הבנתי, יש פה משהו גדול בהרבה משחשבנו בהתחלה.
אני מחליט להמשיך. השיחות עם מנהיג הארגון הופכות לארוכות יותר והוא מתחיל לשתף אותי גם בחייו האישיים. אני מרגיש שזה עניין של זמן עד שהוא יזמין אותי למפגש נוסף - וכך היה. לא היה לי ברור מאיפה יש לכל חברי הארגון את אותו גז פלפל, אז שאלתי את המנהיג שאמר שבנצי גופשטיין סיפק להם ושהוא היה מספק גם לי, אבל גופשטיין ביקש שזה יהיה רק לחברי הארגון.
לאורך הדרך, רק מעטים ידעו על הפעילות שלי. ניתן היה לספור על יד אחת. במסגרת העבודה שלי אני תחת כיסוי פעמים רבות, אך הן נקודתיות ולא לאורך זמן, בטח שלא ארבעה חודשים.
ההחלטה לעצור את הפעילות לא הייתה בידינו. היא התקבלה לאחר שקיבלתי שיחה ממנהיג הארגון: "במוצאי שבת אנחנו מתכננים פעילות מבצעית נגד הערבים". הוא דיבר על סכינים, אלות מתקפלות, גז פלפל. הוא סיפר שהם מתכננים להפתיע אותם ושהוא יודע היכן הם יהיו, הוא סיפר באיזו שעה ובאיזה מקום ורצה שאגיע. כשניתקנו, הבנתי - אני מוכרח לסיים את זה לפני שיהיו כאן נפגעים.
העברנו למשטרה את כל המידע שאספנו. עכשיו הגיע הזמן לספר את הסיפור הזה. התחקיר המלא יחד עם עמרי מניב – מחר במהדורה המרכזית.