משפחות חיילים שהתאבדו עתרו לבג"ץ: "לפעול להכרה מלאה"

פרסום ראשון: משפחות חיילים שהתאבדו במהלך המלחמה פתחו במאבק נגד יישום המלצות ועדת אלמוז, והבוקר (רביעי) הוגשה עתירה לבג"ץ המבקשת לבלום את יישום מסקנות הוועדה - שקבעה כי צה"ל יקבל אחריות על חיילים ששמו קץ לחייהם, אך לא כחללי צה"ל. מכון ירושלים לצדק ופורום יהלומי קרב, שעתרו לבג"ץ בשם המשפחות, מבקשים לעצור את יישום החלטות הוועדה, ולפעול מידית להכרה מלאה ושוויונית בחיילים שהתאבדו לאחר שירותם הצבאי, בדיוק כמו חיילים שנפלו בעת שירותם הצבאי.

מאז פרוץ המלחמה התאבדו לפחות 74 לוחמים ולצידם כ־279 ניסיונות התאבדות. בעתירה נטען כי מדובר באפליה קשה ואבחנה בין פגיעה פיזית לפגיעה נפשית שנגרמת מהלחימה. בעתירה מבקשות המשפחות לקבוע כי כשמוכח קשר ישיר בין השירות לבין ההתאבדות, אין הצדקה משפטית או מוסרית לשלול מהלוחמים הללו את מעמד חללי צה"ל ואת ההכרה הממלכתית המלאה במשפחותיהם.

תום וסרשטיין, אחיו של לוחם המילואים רועי וסרשטיין ששם קץ לחייו בחודש יולי האחרון, כשהיה בין סבבי מילואים, אומר הבוקר: "אחי שירת 300 ימי מילואים בסבבים ביחידת הפינוי הרפואית של חטיבה 401. במאי 2025 סיים את שירות המילואים וביולי נטל את חייו. משרד הביטחון בחן ומצא קשר ישיר בין התאבדותו של רועי ז"ל לבין שירותו הצבאי ולכן רועי הוכר כחלל של משרד הבטחון ואנחנו מוכרים כמשפחה שכולה של משרד הבטחון. יחד עם זאת, רועי לא מוכר כחלל צה"ל על כל המשמעויות. הוא לא יונצח באנדרטאות, הוא לא נקבר בבית עלמין צבאי ואנחנו כמשפחה לא מוזמנים לטקסי יום הזיכרון הרשמיים של המדינה, אין לנו שום הכרה ממלכתית מהמדינה".

"רועי מסר את נפשו בקרב ולא היה מסוגל להמשיך לחיות עם המראות שראה בעת שירותו ואותם חיילים שמסרו ועדיין מוסרים את נפשם כדי שאנחנו נוכל להרגיש בטוחים, צריכים לקבל את הכבוד הראוי והכרה מלאה בעת מצוקתם. ועדת אלמוז הוכרה בעקבות המקרה של אחי ליצור שינוי אך נשארנו באותה נקודה בדיוק של היעדר הכרה מלאה".

עו"ד רותם בן שמחון, מנהלת תחום הסיוע המשפטי במכון ירושלים לצדק: אמרה: "מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל התאבדו לפחות 74 לוחמים וחיילים עקב מצוקה נפשית הקשורה לשירותם, ולצידם התקיימו כ־279 ניסיונות התאבדות. במקרה זה, מתקיים קשר סיבתי ברור בין השירות לבין המוות ואין כל בסיס משפטי או מוסרי להבחין בין לוחם שנפצע פיזית ומת כתוצאה מפציעתו, לבין לוחם שנפגע נפשית וסיים את חייו בשל כך. ההתאבדות של לוחמים וחיילים פוסט טראומתיים איננה אירוע אזרחי מקרי, אלא המשך ישיר של המלחמה שמעולם לא נגמרה עבורם. אין חללים סוג ב. המדינה מחויבת להכיר בהם כחללי צה״ל לכל דבר. פגיעה נפשית היא פציעת קרב לכל דבר, והגיע הזמן שהמדינה תפסיק להפלות בין פגיעה גלויה לפגיעה שקופה".

שמיר בניטה, מייסד פורום יהלומי קרב, מסר: "לא יכול להיות שכשהלוחם פושט את המדים, המדינה זונחת אותו ושוכחת ממה הוא נהרג. חייל שנטל את חייו בעקבות המלחמה, גם לאחר שסיים את שירותו הצבא, הוא עדיין באחריות הצבא והמדינה. פורום יהלומי קרב קורא לבג"ץ לעשות צדק היסטורי עם הלוחמים והחיילים ששבו בגופם אך לא בנפשם ומעולם לא עזבו את שדה הקרב. מגיעה להם ההכרה כחלל צה"ל ולא כ"נספה לאחר שירותו" ובוודאי מגיעה ההכרה המלאה ליקירים שהחייל השאיר מאחור".

צה"ל הציג בשבוע שעבר את מסקנות הוועדה, שבראשה עמד ראש אכ"א לשעבר, אלוף במיל' מוטי אלמוז, והמליצה על  הכרה כמי שנספו לאחר שירותם הצבאי - אך לצד זאת על שימור המעמד של "חלל צה"ל" כמעמד ייחודי. ההחלטה הראשונה שקיבלה הוועדה היא משך הזמן להכרה במתאבד - עד שנתיים מתום השירות, למשרתים במהלך המלחמה בלבד. לפי המלצות הוועדה, ראש אכ"א יהיה זה שיחליט האם יהיו סממנים צבאיים בלוויה האזרחית - בהם הספד ממפקד הנפטר, נוכחות צבאית וזר מטעם צה"ל. במהלך השבעה תקבל המשפחה ליווי ממחלקת הנפגעים בצה"ל.

הדו"ח הוצג לשר הביטחון ישראל כ"ץ ולרמטכ"ל אייל זמיר, אשר הנחו את צה"ל לפעול ליישום ההמלצות. משרד הביטחון יקבע האם ההתאבדות קשורה לשירות הצבאי, ובמסגרת הבחינה יישקלו משך השירות, אופי התפקיד, חשיפה לאירועים חריגים, סמיכות בין מועד השחרור לבין הפטירה, ונסיבות אישיות ייחודיות אחרות.

במקרים בהם ימצא כי נסיבות המוות עשויות להיות קשורות לשירות הצבאי, יקבלו בני המשפחה ליווי וקשר של נציג מטעם צה"ל לאורך כל תהליך ההכרה במשרד הביטחון, כולל מתן תמיכה והכוונה לצורך פנייה והגשת בקשה להכרה במשרד הביטחון. במקרים שבהם יימצא שנסיבות הפטירה הינן בהתאם לקבוע בחוק משפחות, המשפחה תקבל מעטפת בהתאם לקבוע בחוק ותהיה מלווה על ידי משרד הביטחון לאורך השנים.