החלל החטוף ליאור רודאיף הושב: "ייקבר באדמה שעליה הגן ב-7.10"
לאחר שהושב אמש לישראל, במכון לרפואה משפטית זוהה החלל החטוף ליאור רודאיף, בן 61 במותו, סגן הרבש"ץ וחבר כיתת הכוננות של ניר יצחק, שנפל בקרב על הקיבוץ ב-7 באוקטובר והוחזק יותר משנתיים בשבי. 5 חללים חטופים עדיין בעזה
אחרי שהושב אמש לישראל, במכון לרפואה משפטית זוהה הבוקר (שבת) החלל החטוף ליאור רודאיף, בן 61 במותו, סגן הרבש"ץ וחבר כיתת הכוננות של ניר יצחק, שנפל בקרב על הקיבוץ ב-7 באוקטובר, והושב לישראל אחרי יותר משנתיים בשבי. 5 חללים חטופים עדיין מוחזקים בעזה.
בהודעת מטה המשפחותת נמסר: "ליאור רודאיף ז״ל נולד בארגנטינה וכשהיה בן שבע עלה לישראל עם משפחתו, היישר לקיבוץ ניר יצחק שם בנה את ביתו. קרוביו מספרים שהיה אדם של נתינה לכל סובביו ואף התנדב במשך 40 שנה כנהג אמבולנס במועצה אזורית אשכול וכחבר כיתת הכוננות של קיבוץ ניר יצחק. הוא נהג תמיד להתנדב ראשון ולהושיט יד למי שהיה צריך".
"משפחתו מתארת אותו כאדם ישר, עם עיני תכלת, חיוך גדול בעל חזות של מאצ'ו ארגנטיאני ולב ענק. איש של נתינה, שאהב לרכב על אופניים. ליאור היה נשוי לאשתו, יפה, במשך 38 שנה, ולהם ארבעה ילדים ושלושה נכדים. בבוקר השבעה באוקטובר ליאור שמע יריות מחוץ לביתו ויצא מיד לסייע, כיתת הכוננות של קיבוץ ניר יצחק נלחמה בגבורה סמוך לשער הקיבוץ והצליחו לבלום מחבלים רבים. לאחר קרב עיקש, ליאור נהרג ונחטף יחד עם טל חיימי ז״ל שהושב לקבורה. בן 61 בנופלו, ליאור הותיר אחריו את אשתו יפה, את ארבעת ילדיו נעם, נדב, בר ובן ואת שלושת נכדיו, תומר, דגן ושי".
נועם רודאיף, בתו של ליאור, כתבה בחשבון האינסטגרם שלה: "בתום 763 ימים מסויטים - הוא הושב הביתה להיקבר באדמה עליה יצא להגן באותו בוקר שחור, ששינה את חיינו לעד. המאבק עדיין לא נגמר".
View this post on Instagram
מועדון הכדורגל הפועל תל אביב פרסם פוסט ובו נכתב: "לאחר 763 ימים ליאור רודאיף ז"ל הושב הביתה לקבורה ראויה בישראל. ליאור, אוהד מסור של הקבוצה, חבר כיתת הכוננות של קיבוץ ניר יצחק, יצא בבוקר השבעה באוקטובר להילחם במחבלים, נפל בקרב ונחטף לעזה. כעת, יובא ליאור למנוחת עולמים באדמה שכל כך אהב. ליבנו עם משפחת רודאיף היקרה. ליאור רודאיף ז"ל - אדום לנצח 💔".
לאחר הזיהוי, ממשרד ראש הממשלה נמסר: "לאחר השלמת הליך הזיהוי על ידי המרכז הלאומי לרפואה משפטית, בשיתוף משטרת ישראל והרבנות הצבאית, הודיעו נציגי צה״ל למשפחתו של החטוף החלל, רס"ב (במיל') ליאור רודאיף ז"ל, כי יקירם הושב לישראל והושלם זיהויו. ממשלת ישראל משתתפת בצערה הכבד של משפחת רודאיף ושל כל משפחות החטופים החללים. הממשלה וכלל מערך השו״נ של מדינת ישראל נחושים, מחויבים ופועלים ללא לאות על מנת להשיב את כל חטופינו החללים לקבורה ראויה בארצם. ארגון הטרור חמאס נדרש לעמוד בהתחייבויותיו למתווכות ולהשיבם במסגרת יישום ההסכם, לא נתפשר על כך ולא נחסוך כל מאמץ עד שנשיב את כל החטופים כולם, עד האחרון שבהם. יהי זכרו ברוך".
מדובר צה"ל נמסר: "לאחר השלמת הליך הזיהוי על ידי המרכז הלאומי לרפואה משפטית בשיתוף משטרת ישראל והרבנות הצבאית, נציגי צה"ל הודיעו למשפחתו של החטוף רב סמל בכיר במילואים ליאור רודאיף ז״ל כי יקירם הושב לקבורה. על-פי המידע והמודיעין העומד לרשותנו, רס"ב במיל' ליאור רודאיף ז״ל, סגן רבש"ץ וחבר כיתת הכוננות בניר יצחק, נפל בקרב ההגנה על הקיבוץ בבוקר ה-7 באוקטובר 2023 וגופתו נחטפה על ידי ארגון הטרור גא״פ. ליאור ז״ל, בן 61 בנופלו, בתאריך 07/05/24 נקבע מותו. הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, שלושה נכדים, אב, אחות ואח. צה״ל משתתף בצער המשפחה, ממשיך להשקיע את כלל המאמצים בהשבת החטופים החללים ונערך להמשך מימושו של ההסכם. חמאס נדרש לעמוד בחלקו בהסכם ולבצע את כלל המאמצים הנדרשים על מנת להשיב את החטופים החללים למשפחותיהם ולקבורה ראויה".
אתמול הובא למנוחות סרן עומר נאוטרה, שהושב השבוע לישראל. להלוויה בבית העלמין הצבאי בקריית שאול הגיעו אדמירל בראד קופר, מפקד פיקוד המרכז של צבא ארה"ב (סנטקום), וכן שורדי השבי דורון שטיינברכר, עידן אלכנסדר - ונמרוד כהן, שלחם בטנק לצד נאוטרה בבוקר השבת השחורה, ושוחרר לפני כחודש בחיים מהשבי. נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד: "בבוקר 7 באוקטובר, יחד עם פקודיך עוז דניאל ז"ל שליווינו אתמול לקבר ישראל ושקד דהן ז"ל, ויבדל לחיים ארוכים - נמרוד כהן, שברוך השם שב אלינו מן התופת ונמצא פה איתנו - זינקתם לקרב בלי לחשוב פעמיים, ודהרתם בין נירים לניר עוז, להגן בגופכם וברוחכם על תושבי מערב הנגב".
"לחמתם בכל הכוח, באומץ בלתי נתפס, מול אויב חסר רחמים, חסר חמלה, חסר גבולות - כפי שהעידו הסרטונים שצילמו המרצחים האכזריים. ידעתם שאתם מסכנים את נפשכם, ועשיתם הכל, כדי להכות ברוע, להגן ולשמור ככל יכולתכם על האור, שלא, חלילה, יכבה. צוות נאוטרה עיכב בקרב גבורה המוני מחבלים בגזרה ובכך סיכל את תוכניתם לנוע לפנים הארץ ולהחריב הכל. עשיתם את כל זאת כי שמעתם, מבעד לאזעקות והקריאות בקשר, קול פנימי עמוק - קול של אמת, קול של שליחות - קורא לכם בשמכם, להדוף את כוחות הרשע, להציל חיים, לשמור על הבית, על המדינה, עלינו. הקול הזה הוא זה שקרא לך עומר לעלות ולהתגייס לצה"ל כחייל בודד בגרעין צבר - מיזם שמביא אלינו את הטובים שבטובים. אשרי העם שככה לו. אשרי המדינה שאלה הם בניה ובנותיה השבים אליה בשיבת ציון ממרחקים".
רונן, אביו של עומר, ספד לו מעל קברו: "עומר שלי, אחרי יותר משנתיים - המסע הבלתי אפשרי שלך הגיע לסופו. 758 ימים של תקווה, כאב, תפילה ופחד. והיום, סוף סוף, אתה בבית. בבית שבחרת. בארץ עליה בחרת להגן. עומר, נולדת וגדלת בניו יורק, בתוך אהבה וקהילה. אחרי התלבטויות, התגייסת כחייל בודד, קצין בודד, אבל ממש לא אהבת שהייתי מציג אותך כך, כי לא הרגשת בודד, היית מוקף חברים ומשפחה. מצאת אחים. מצאת דרך. מצאת מטרה".
"וב-7 באוקטובר, כשהעולם התהפך - ברגעים האחרונים הידועים לנו עליך, עומר, מספרים הכל על מי שהיית. בבוקר הנורא, דהרת בראש כוח של שני הטנקים ונמר של גולני אל הגדר. הבנת בבגרות מופלאה, נתת הוראה מוסרית וערכית אבל מנוגדת לתרגולת, פיצלת כוחות, הוראה שסכנה אותך אבל הצילה אנשים רבים באזור, התפצלתם וכל אחד נלחם בו-זמנית בלחימה מטורפת נגד עשרות מחבלים. אבל זו הייתה מלחמה על בתים, משפחות, ילדים. ובתוך הקרב הזה - בתוך כאוס שלא דומה לשום דבר שהתכוננתם אליו - הטנק שלך חווה תקלה נדירה, הברקסים נתקעו ומהירות הטנק ירדה לזחילה איטית ואפשרה למחבלים הארורים לנטרל את הטנק ולפגוע בנהג שלך שקד דהן שנהרג במקום. כמה אהבת את הצוות שלך וכמה הם סמכו עליך ואהבו אותך".
"כשהטנק התמלא עשן רעיל והצוות נחנק - נתת את ההוראה שהצילה את הצוות שלך: 'לנשום מהפתחים של מערכת האוורור'. זו הייתה מחשבה צלולה בתוך גיהנום. זו הייתה הובלה. זו הייתה אחריות על החיים של אחרים - גם כששלך בסכנה. ואתה ממשיך לקרוא לחילוץ, בקשר, לעזרה שלא הגיעה. ועוז דניאל שטיפחת לפיקוד, יצא מהטנק על רגליו באומץ ונלחם עם המחבלים שרצחו אותו. ונמרוד כהן נלקח בשבי וחזר למשפחתו מהסיוט הנורא רק לפני פחות מחודש ואנחנו כל כך שמחים לראותו. ואתה ילד שלי, הוצאת על גבך, מעולף, מעורפל ונלקחת כחטוף עם נמרוד ועוז. ואני מתנחם שלא סבלת, לא הושפלת, לא ידעת. תודה שהיית גיבור - לא בגלל שנהרגת במלחמה, אלא בגלל הדרך שבה חיית. תנוח, בני האהוב, בארץ שבחרת, בבית שבחרת, עם העם שלך. אבא פה לידך".
אורנה, אימו של עומר, ספדה לו: "עומר שלי, ילד שלי. הילד המושלם והשלם. כמו שנלקחת - כך החזירו אותך אלינו. הרכב שעט איתך חזרה הביתה, והם זיהו אותך מיד. מלאך שלי. 'ההורים שלי יעשו הכול בשבילי', אמרת לחברים על חוף הים, יומיים לפני שנלקחת מאתנו. וצדקת. והמשפט הזה הפך למצפן שלנו, בשנתיים של מאבק - להחזיר אותך הביתה. ועכשיו סוף סוף חזרת. אבל עומר אהוב שלי, אתה כל כך כל כך הרבה יותר מזה… ואנחנו כולנו נשארנו עם החלל העצום שבין מי שהיית לנו ולעולם בחייך, ומה שעוד היית אמור להיות. ועם השליחות – למלא את הפער הזה באור ובטוב שאתה".
שלשום הושב לישראל החלל החטוף ג'ושוע לואיטו מולל, בן 21 במותו, סטודנט מטנזניה שנחטף ב-7 באוקטובר מקיבוץ נחל עוז. לואיטו סינדואני מולל, אביו של ג׳ושוע, מסר: "אני מאוד מעריך את מה שמשפחות החטופים ועם ישראל עשו כדי לספר את סיפורו של בני, ג׳ושוע. ועכשיו אני מאוד שמח שהוא שב אלינו. בבקשה תעבירו את תודתי העמוקה, אין לי מה לתת בתמורה אבל אלוהים יברך אתכם. עדיין מחכים לקבל את גופתו של בני ולקבור אותו, תודה רבה לכולכם".
ממטה משפחות החטופים נמסר: "ג'ושוע הגיע לקיבוץ נחל עוז 19 ימים בלבד לפני השבת השחורה, לאחר לימודי אגרונומיה באוניברסיטה. הוא תכנן ללמוד בישראל חקלאות מעשית, ולחזור למולדתו עם ארגז כלים רחב. בבוקר השבעה באוקטובר ג'ושוע עבד ברפת של הקיבוץ, עם פרוץ המחבלים הוא נרצח ונחטף לעזה. משפחתו מספרת שהיה מנומס, אדיב, חרוץ מאוד, בעל חיוך גדול שלא יורד מהפנים. הוריו וארבעת אחיו גרים בטנזניה".