בדרך להשלמת הזיהוי: ארון של חלל חטוף הושב לישראל

אחרי שהג'יהאד האיסלאמי הודיע כי ימסור חלל חטוף ובחמאס הודיעו כי הוא אותר היום במהלך החיפושים באזור ח'אן יונס, ממשרד ראש הממשלה נמסר הערב (שישי) כי "ישראל קיבלה לידיה, באמצעות הצלב האדום, את ארונו של חטוף חלל שנמסר לכוח צה"ל ושב"כ בתוך שטח הרצועה. משם יועבר הארון לישראל ויתקבל במעמד צבאי עם רב צבאי. לאחר מכן יועבר אל המרכז הלאומי לרפואה משפטית של משרד הבריאות בתום הליך הזיהוי תימסר הודעה רשמית למשפחה".

דובר חמאס חאזם קסאם אמר מוקדם יותר: "המאמצים של הגורמים המוסמכים בתנועת חמאס נמשכים להשלים את מסלול ההחלפה בנוגע למסירת שאר גופות האסירים של הכיבוש, למרות הקשיים הגדולים והמורכבויות העומדות בפני כך".

אתמול זוהתה גופתו של ג'ושוע לואיטו מולל, בן 21 במותו, סטודנט מטנזניה שנחטף ב-7 באוקטובר מקיבוץ נחל עוז. לואיטו סינדואני מולל, אביו של ג׳ושוע, מסר: "אני מאוד מעריך את מה שמשפחות החטופים ועם ישראל עשו כדי לספר את סיפורו של בני, ג׳ושוע. ועכשיו אני מאוד שמח שהוא שב אלינו. בבקשה תעבירו את תודתי העמוקה, אין לי מה לתת בתמורה אבל אלוהים יברך אתכם. עדיין מחכים לקבל את גופתו של בני ולקבור אותו, תודה רבה לכולכם".

ממטה משפחות החטופים נמסר: "ג'ושוע הגיע לקיבוץ נחל עוז 19 ימים בלבד לפני השבת השחורה, לאחר לימודי אגרונומיה באוניברסיטה. הוא תכנן ללמוד בישראל חקלאות מעשית, ולחזור למולדתו עם ארגז כלים רחב. בבוקר השבעה באוקטובר ג׳ושוע עבד ברפת של הקיבוץ, עם פרוץ המחבלים הוא נרצח ונחטף לעזה. משפחתו מספרת שהיה מנומס, אדיב, חרוץ מאוד, בעל חיוך גדול שלא יורד מהפנים. הוריו וארבעת אחיו גרים בטנזניה".

בבית העלמין הצבאי בקריית שאול הובא היום למנוחות סרן עומר נאוטרה, בן 21 במותו, שנפל בקרב ב-7 באוקטובר והושב השבוע לקבר ישראל אחרי יותר משנתיים שהוחזק בשבי בעזה. להלוויה הגיעו אדמירל בראד קופר, מפקד פיקוד המרכז של צבא ארה"ב (סנטקום), וכן שורדי השבי דורון שטיינברכר, עידן אלכנסדר - ונמרוד כהן, שלחם בטנק לצד נאוטרה בבוקר השבת השחורה, ושוחרר לפני כחודש בחיים מהשבי. נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד: "בבוקר 7 באוקטובר, יחד עם פקודיך עוז דניאל ז"ל שליווינו אתמול לקבר ישראל ושקד דהן ז"ל, ויבדל לחיים ארוכים - נמרוד כהן, שברוך השם שב אלינו מן התופת ונמצא פה איתנו - זינקתם לקרב בלי לחשוב פעמיים, ודהרתם בין נירים לניר עוז, להגן בגופכם וברוחכם על תושבי מערב הנגב".

"לחמתם בכל הכוח, באומץ בלתי נתפס, מול אויב חסר רחמים, חסר חמלה, חסר גבולות - כפי שהעידו הסרטונים שצילמו המרצחים האכזריים. ידעתם שאתם מסכנים את נפשכם, ועשיתם הכל, כדי להכות ברוע, להגן ולשמור ככל יכולתכם על האור, שלא, חלילה, יכבה. צוות נאוטרה עיכב בקרב גבורה המוני מחבלים בגזרה ובכך סיכל את תוכניתם לנוע לפנים הארץ ולהחריב הכל. עשיתם את כל זאת כי שמעתם, מבעד לאזעקות והקריאות בקשר, קול פנימי עמוק - קול של אמת, קול של שליחות - קורא לכם בשמכם, להדוף את כוחות הרשע, להציל חיים, לשמור על הבית, על המדינה, עלינו. הקול הזה הוא זה שקרא לך עומר לעלות ולהתגייס לצה"ל כחייל בודד בגרעין צבר - מיזם שמביא אלינו את הטובים שבטובים. אשרי העם שככה לו. אשרי המדינה שאלה הם בניה ובנותיה השבים אליה בשיבת ציון ממרחקים".

רונן, אביו של עומר, ספד לו מעל קברו: "עומר שלי, אחרי יותר משנתיים - המסע הבלתי אפשרי שלך הגיע לסופו. 758 ימים של תקווה, כאב, תפילה ופחד. והיום, סוף סוף, אתה בבית. בבית שבחרת. בארץ עליה בחרת להגן. עומר, נולדת וגדלת בניו יורק, בתוך אהבה וקהילה. אחרי התלבטויות, התגייסת כחייל בודד, קצין בודד, אבל ממש לא אהבת שהייתי מציג אותך כך, כי לא הרגשת בודד, היית מוקף חברים ומשפחה. מצאת אחים. מצאת דרך. מצאת מטרה".

"וב-7 באוקטובר, כשהעולם התהפך - ברגעים האחרונים הידועים לנו עליך, עומר, מספרים הכל על מי שהיית. בבוקר הנורא, דהרת בראש כוח של שני הטנקים ונמר של גולני אל הגדר. הבנת בבגרות מופלאה, נתת הוראה מוסרית וערכית אבל מנוגדת לתרגולת, פיצלת כוחות, הוראה שסכנה אותך אבל הצילה אנשים רבים באזור, התפצלתם וכל אחד נלחם בו-זמנית בלחימה מטורפת נגד עשרות מחבלים. אבל זו הייתה מלחמה על בתים, משפחות, ילדים. ובתוך הקרב הזה - בתוך כאוס שלא דומה לשום דבר שהתכוננתם אליו - הטנק שלך חווה תקלה נדירה, הברקסים נתקעו ומהירות הטנק ירדה לזחילה איטית ואפשרה למחבלים הארורים לנטרל את הטנק ולפגוע בנהג שלך שקד דהן שנהרג במקום. כמה אהבת את הצוות שלך וכמה הם סמכו עליך ואהבו אותך".

"כשהטנק התמלא עשן רעיל והצוות נחנק - נתת את ההוראה שהצילה את הצוות שלך: 'לנשום מהפתחים של מערכת האוורור'. זו הייתה מחשבה צלולה בתוך גיהנום. זו הייתה הובלה. זו הייתה אחריות על החיים של אחרים - גם כששלך בסכנה. ואתה ממשיך לקרוא לחילוץ, בקשר, לעזרה שלא הגיעה. ועוז דניאל שטיפחת לפיקוד, יצא מהטנק על רגליו באומץ ונלחם עם המחבלים שרצחו אותו. ונמרוד כהן נלקח בשבי וחזר למשפחתו מהסיוט הנורא רק לפני פחות מחודש ואנחנו כל כך שמחים לראותו. ואתה ילד שלי, הוצאת על גבך, מעולף, מעורפל ונלקחת כחטוף עם נמרוד ועוז. ואני מתנחם שלא סבלת, לא הושפלת, לא ידעת. תודה שהיית גיבור - לא בגלל שנהרגת במלחמה, אלא בגלל הדרך שבה חיית. תנוח, בני האהוב, בארץ שבחרת, בבית שבחרת, עם העם שלך. אבא פה לידך".

אורנה, אימו של עומר, ספדה לו: "עומר שלי, ילד שלי. הילד המושלם והשלם. כמו שנלקחת - כך החזירו אותך אלינו. הרכב שעט איתך חזרה הביתה, והם זיהו אותך מיד. מלאך שלי. 'ההורים שלי יעשו הכול בשבילי', אמרת לחברים על חוף הים, יומיים לפני שנלקחת מאתנו. וצדקת. והמשפט הזה הפך למצפן שלנו, בשנתיים של מאבק - להחזיר אותך הביתה. ועכשיו סוף סוף חזרת. אבל עומר אהוב שלי, אתה כל כך כל כך הרבה יותר מזה… ואנחנו כולנו נשארנו עם החלל העצום שבין מי שהיית לנו ולעולם בחייך, ומה שעוד היית אמור להיות. ועם השליחות – למלא את הפער הזה באור ובטוב שאתה".