היסטוריה של חיסולים: האם זו הדרך להשמיד את הטרור?

היום שאחרי החיסול הדרמטי בלב ביירות של סאלח אל-עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, מביא איתו את השאלה איך והאם תשתנה המציאות באזור. ישראל חיסלה לאורך השנים מאות מחבלים בולטים ומנהיגים של ארגוני טרור, ולכאורה זו הדרך המוסרית ביותר להילחם בטרור, כשאתה פוגע במי שמחולל אותו ולא באוכלוסייה שסביבו, אבל לא כל החיסולים התגלו יעילים. לעיתים הם גררו תגובה קשה מאוד - ולעיתים במקום המחוסל צמח מנהיג טרור גרוע יותר.

כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת, שלח המוסד מעטפות נפץ למדענים הגרמנים שעזרו למצרים לבנות תוכנית טילים. אחרי הטבח שעשו אנשי אש"ף באולימפיאדת מינכן ב-1972 יצא המוסד למבצע "זעם האל", ורדף את כל מנהיגי ארגון "ספטמבר השחור" שהיו אחראים לטבח. זה ארך שנים, אבל המבצע הזה הרחיק את הטרור הפלסטיני מאירופה.

בתחילת שנות ה-90 חיסלה ישראל את מנהיג חיזבאללה הלא בולט במיוחד, עבאס מוסאווי, וקיבלה במקומו את חסן נסראללה - אויב מתוחכם וכריזמטי הרבה יותר. חיסול "המהנדס של חמאס" יחיא עיאש, אבי פיגועי ההתאבדות, הביא בעקבותיו גל טרור שגבה חיים של עשרות ישראלים. בתחילת שנות האלפיים חוסלו בזה אחר זה מנהיגי חמאס - איסמעיל אבו שאנב, אחמד יאסין ועבד אל עזיז רנתיסי - אבל הארגון הימשיך להיות אויב מר ומסוכן.

רוב החיסולים לא שינו את מהלך ההיסטוריה. מנוול אחד חוסל ומנוול אחר תפס את מקומו. יש מעט חיסולים שהותירו אחריהם חלל שהצד השני התקשה למלא. כזה היה החיסול של רמטכ"ל חזבאללה עימאד מורנייה בדמשק ב-2008. חסרונו של מורנייה מורגש בארגון עד היום. כך גם החיסול של מפקד גיס אל-קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני, על ידי האמריקנים, בדיוק היום לפני ארבע שנים. יש מעט אנשים כמו סולימאני, שכל התכונות שלהם הופכות אותם לחסרי תחליף.

חיסולים יחידים לא משנים לרוב את המצב האסטרטגי. מתי זה עובד? כשהחיסולים הם חלק ממערכה כוללת שתכליתה היא חיסול הארגון - כמו המערכה נגד ספטמבר השחור בשנות ה-70. לכן החיסול המוצלח אתמול יהיה משמעותי רק אם יהיה לו המשך שיבטיח שכל מנהיגי חמאס, באשר הם, יעלו זה אחר זה השמיימה ויצטרפו לסאלח אל-עארורי.