כל מה שרציתם לדעת על פרשת אלאור אזריה בשתי דקות

מה אנחנו יודעים עד עכשיו בפרשת החייל היורה אלאור אזריה שקרעה את החברה הישראלית בין שתי העמדות – זו של התביעה הצבאית וזו של ההגנה?

הנה על מה שכולם מסכימים – בשיא גל הטרור, מרץ אלפיים ושש-עשרה, החייל אלאור אזריה ירה במחבל שקודם לכן דקר את חברו בחברון, כ-10 דקות אחרי אירוע הדקירה.

ועכשיו, על מה כולם חלוקים בדעתם?

לפי התביעה הצבאית, הכרעת הדין צריכה להיות שאלאור אשם בעבירת הריגה. לטענת ההגנה הוא זכאי וכל שעשה הוא מתוך הגנה עצמית.

האם המחבל היווה סכנה? לטענת התביעה, הוא לא היווה יותר סכנה, היה מנוטרל והסכין הייתה רחוקה ממנו. לטענת ההגנה, החייל חשש שיש עליו מטען

לפי תחקיר צה"ל – קצין אחר וידא שעל גופו של המחבל אין מטען חבלה, לפני שהחל צילום הסרטון המפורסם. עוד טוענת התביעה – אם אזריה חשש שיש על המחבל חגורת נפץ – מדוע לא הזהיר את העומדים בסמוך אליו?

אזריה אמר להגנתו: "הפעלתי כוח סביר בירייה אחת, כדי לנטרל את הסכנה שחשתי" ואמר ששמע צעקות שהזהירו כי על המחבל יש מטען – צעקות שאכן נשמעו בשטח, אבל לא היו מבוססות ולא מצד חיילי צה"ל, אלא עוברי אורח

ממה המחבל מת? לפי הפתולוגית מטעם התביעה הצבאית, ד"ר הדס גיפס – ללא הירי של אזריה במחבל יתכן והוא היה נשאר בחיים ומובא למשפט

לפי פרופ' יהודה היס את שירותיו שכרה ההגנה – המחבל מת מהירי הקודם, בזמן האירוע, שאינו של אזריה.

לטענת התביעה, אזריה ירה מתוך נקמה ובניגוד לדעת מפקדיו. על פי אחת העדויות אמר אחרי הירי: "המחבל הזה דקר את חבר שלי, מגיע לו למות". לטענת ההגנה, אזריה ירה מפני שחשש לחייו וחיי הסובבים אותו וטען שהייתה התרעה בערב לפני על מחבל שידקור ואז יפוצץ עצמו.

גזר הדין יינתן בעוד כחודש. אם אכן יורשע בהריגה – משמעותה כמה שנות מאסר בפועל.