אחרי 55 שנה: צה"ל חושף את יומן החיפושים אחר אח"י "דקר"
ביומן המבצעי פורטו בהרחבה מאמצי הסריקות אחר הצוללת שטבעה בינואר 1968 בדרכה מבריטניה לישראל, התקווה כי מדובר בתקלת קשר בלבד - וגם ההבנה כי אפסו הסיכויים להציל את 69 אנשי הצוות. בטקס האזכרה הממלכתי אמר שר הביטחון גלנט: "הצוללות הן פוליסת הביטוח של מדינת ישראל"
במלאת 55 שנים להיעלמות הצוללת אח"י "דקר", ארכיון צה"ל במשרד הביטחון התיר היום (ראשון) לפרסום את יומן החיפושים אחר הצוללת, שיצאה לדרכה מבריטניה ב-9 בינואר 1968, וקצת יותר משבועיים אחרי, ב-25 בינואר - טבעה מסיבה שאינה ידועה. ביומן המבצעי פורטו בהרחבה מאמצי הסריקות אחר הממצאים השונים, התקווה כי מדובר בתקלת קשר בלבד - וגם ההבנה כי אפסו הסיכויים להציל את 69 אנשי הצוות ועל כן יש להפסיק את החיפושים.
"לפני כשלוש שעות, נשלחה הודעה לצוללת על ידי ים-3, אם היא שומעת אותם שתוציא את המצוף השני", נכתב ביומן ב-28 בינואר 1968, "בשעה 20:10 התקבלה הודעה מאוניית הסוחר 'יפו' כי היא קולטת שידור חלש ולא ברור. ים-3 מנסה בתחנות שלו לקלוט את השידור ולגלות את הכיוון. הם משערים כי השידור הוא תשובה לשידור שלו לפני 3 שעות. ההנחה היא שדקר נמצאת בין אח"י משגב לבין 'יפו' היא שומעת ואינה יכולה לענות".
ביומיים שלאחר מכן, באגף המבצעים של צה"ל שמרו על אופטימיות, וביומן המבצעי אף צוין כי נשמעו צפצופים על תדר המצוקה של הצוללת. באופן תקדימי, הלבנונים אף הודיעו שיסייעו במאמצי החיפושים אחר הצוללת. עם זאת, ב-30 בינואר, במטה החיפושים הסכימו כי המועד האחרון להצלת ניצולים מהצוללת לא יאוחר מליל ה-30 בינואר 1968.
"החל מה-1 בפברואר בצהריים נשמעות תשובות לפניות שלנו כאילו מאח"י 'דקר' בשם 'דיסקית'. כיוונים מצביעים על צפון טורקיה ומזרח קפרסין. הנושא בבדיקה. ייתכן וזו הפרעה מכוונת", נכתב ביומן ב-2 בפברואר. למעשה, זו הייתה הקריאה האחרונה שלכאורה נשמעה מהצוללת. בנקודת הזמן ההיא, בצה"ל ובמערכת הביטחון הבינו כי לא יצליחו לאתר את הצוללת וב-4 בפברואר - מאמצי החיפוש הופסקו. 31 שנים לאחר מכן, נמצאו שרידיה של הצוללת, בעומק 3 ק"מ על הנתיב לכיוון חיפה.
שר הביטחון יואב גלנט השתתף היום בטקס האזכרה הממלכתית לציון 55 שנים לטביעת אח"י "דקר", שהתקיימה באנדרטה לזכר הצוללת בהר הרצל, ואמר: "יש אסונות אשר נחקקים לעד בקורותיה של אומה. מאורעות אשר הופכים לנצח לחֶלֶק מסיפורה הכואב של החברה, מהסיפור של כולנו. המסע שלא הושלם, מסעה של הצוללת דקר, הוא אסון לאומי שכזה. מהיום בו נודעה הבשורה המרה, דרך שנים ארוכות של חיפושים וסימני שאלה, ועד היום, חמישים וחמש שנים אחרי. אסון טביעת הצוללת דקר עודנו מטלטל, עודנו בלתי-נתפס, עודנו אכזרי כל כך".
עוד אמר גלנט: "מתוך מחויבותנו לערך הבסיסי, לאורו גדלים ומתחנכים לוחמי צה"ל, לעשות הכול כדי להשיב לקבר ישראל את חללי צה"ל ואת כל מי שנפל בשירות המדינה הובילה מערכת הביטחון מאמץ חיפושים רב-שנים אחרי שרידי הדקר. שלושים שנה לאחר ששקעה במצולות זוהו שרידיה של הדקר על קרקעית הים, אבל התעלומה סביב נסיבות האסון הקשה - נותרה בעינה".
"חלק ניכר מעשייתם של לוחמי שייטת 7, שייטת הצוללות, נסתר כמובן מעיניהם של אזרחי ישראל, וכך יהיה גם בעתיד. שורה ארוכה של איומים הניצבים למולנו, ובראשם האיום האיראני, מאתגרים אותנו בזירות קרובות ובזירות רחוקות. הצוללות הן פוליסת הביטוח של מדינת ישראל, ובידיהן תפקיד חשוב למול הסכנות שסביבנו".
"גם בשעה שאנו מכונסים כאן, ממשיכים אנשיה של שייטת הצוללות למלא במסירות ובנכונות את ייעודם במצולות הים", סיכם שר הביטחון, "הצוללות פועלות באזורים שאינם נגישים, כידוע, לכלים אחרים, ובזכות מערכות ניווט מדויקות, מערכות נשק ואמצעים מיוחדים, הופכים לוחמי שייטת 7 לשותפים פעילים ומשמעותיים בפעולות ובמבצעים אשר יוותרו חשאיים לשנים רבות"