מציאות משתנה: כל המכשולים של ישראל וחמאס בדרך לרגיעה ארוכת טווח
גם בירושלים וגם ברצועת עזה גוברים מאוד הקולות הקוראים להגיע להסכם רגיעה שאמור לנצור את הנשק למשך 5 שנים. בפועל, הדרך לשם לא תהיה פשוטה עבור שני הצדדים: חמאס יצטרך להחליט אם ברצונו להפוך סופית ליישות מדינתית בעזה ובישראל נקרעים בין מצרים לבין קטר • פרשנות
כשברקע אירועי הירי לישראל בשבועות האחרונים, מתרבים הדיווחים על הסכם שנרקם מאחורי הקלעים בין ישראל לבין חמאס, בתיווך קטרי, ובמרכזו רגיעה ארוכת טווח. רגיעה כזו אמורה להביא שקט לתושבי הדרום לטווח שמוערך ב-5 שנים, אך למרות העניין שמגלים בה שני הצדדים, הדרך לשם תהיה סלולה במכשולים עבור כל אחד מהם.
חשוב לציין כי הפרסומים הערביים בדבר הרגיעה מגיעים בחלק הגדול מאנשיו של אבו מאזן, המעוניין להשחיר את פני חמאס כמי ש"סוגר עסקאות" עם ישראל מאחורי גבה של הרשות הפלסטינית. בחלק מהפרסומים, כמו זה ב"א-שרק אל-אווסט", אף נטען כי בכיר חמאס מוסא אבו מרזוק כבר יצא בדרכו לקטר עם הצעה קונקרטית לישראל.
אם כן, מהיכן נובע הרצון של ארגון הטרור העזתי בנצירת הנשק? שנה אחרי מבצע צוק איתן, מוצא את עצמו חמאס במציאות אזורית שאיננה מעירה לו פנים בלשון המעטה. הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' נראית כרגע בלתי אפשרית, במצרים ממשיך הנשיא א-סיסי לדכא במלוא הכוח את ארגון האם של חמאס, "האחים המוסלמים" וגם דאע"ש מתחיל לכרסם במעמדו של הארגון השולט ברצועה. כך, גבר מאוד הצורך שלו ב"פסק זמן" בלחימה מול ישראל.
למעשה, הנכונות של חמאס להיכנס למעין מצב של המתנה מול ישראל חוזר לדוקטרינה שהתווה בזמנו אחמס יאסין בספרו "האמת הנעלמת". שם, קבע כי חמאס פועל במחזורים של עשורים - בחלק ידו על העליונה ובחלקם היא לא. בעשורים שבהם אין בכוחו לקצור הישגים שייתפסו כניצחון, הוא יעדיף שלא לצאת כלל לשדה הקרב.
גם בפרקטיקה ממתינים לחמאס לא מעט אתגרים בדרך לרגיעה. האם הארגון יסכים להפוך סופית ליישות מדינתית ברצועת עזה, ויתנתק בכך מהסוגיה הפלסטינית שאיתה הוא מבקש לזהות את עצמו? גם כאן סביר להניח כי לא קיימת תמימות דעים בארגון ואת ההחלטה יצטרכו לקבל שם בקרוב.
ישראל רוצה שיקום, אך נמנעת מלנטוש את א-סיסי
גם בצד הישראלי נוצרה סיטואציה מורכבת במיוחד. ככל הידוע כיום, העמדה שאותה מציג שר האוצר, משה יעלון, כלפי רצועת עזה היא תמיכה מוחלטת בכל מה שקשור לשיקום ולצעדים הומניטאריים, ובתוך כך גם הקמת נמל, תחנת כוח, מעבר סחורות לשיקום ועוד. אלא שמעבר לכך, הקו האדום מבחינתו עובר בהפיכה של חמאס לסממן של ריבון מדיני, כפי שייגרם אם ייחתם מולו הסכם רגיעה.
מעבר לכך, ישראל מוצאת את עצמה נקרעת בין קטר לבין מצרים. מן העבר האחד, הקטרים דומיננטיים מאוד בתהליך שיקום עזה, תהליך שבו ישראל מעוניינת מתוך כוונה שהוא יעכב כל הסלמה. ואולם, ישראל הסכימה להעביר את המסרים לחמאס עד כה רק באמצעות צינור התיווך המצרי, הודות להצטלבות האינטרסים שלה עם אלה של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי. בירושלים מבינים כי הימור על הסוס הקטרי במקום זה המצרי יגרור אחריו השלכות רבות וטומן בחובו סיכון.
בפן המעשי, בישראל מבינים היטב כי השקט לא ישוב במלואו עד שיוסדר נושא המשכורות לאנשי הזרוע הצבאית של חמאס. במדינות האירופיות שהיו מעורבות בהסדר הרגיעה לא מוכנים להעביר את הכסף ישירות לארגון טרור, כך שמול שיתוף הפעולה המצרי ניצב האינטרס לשקם את רצועת עזה. את כל אלה יצטרכו בירושלים לפתור ולהכריע בטרם יתבצע המהלך הדרמטי מול חמאס, אם בכלל.