ישראלים מסייעים לעקורים בסוריה: "המראות צריכים להפריע לכל יהודי"
כשהם משתדלים להימנע מלחשוף את מדינת מוצאם, מגישים חברי הארגון הישראלי החשאי סיוע למיליוני העקורים כתוצאה ממחלמת האזרחים. למרות הסכנה והאיומים שקיבלו, הם מבטיחים להמשיך. "אם לסכן את החיים שלי אומר להציל ילדים ותינוקות, אז אקריב את עצמי", אומר אחד מהם

(5:42 דקות)
על השאלה אם ארצות הברית אכן תתקוף בסוריה עדיין אין תשובה, אבל עבור המתנדבים בארגון ישראלי חשאי המסייעים לפליטים הסורים, זה לא ממש משנה. כבר שלוש שנים שהם מגיעים למחנות ופוגשים את העקורים תוך סיכון חייהם ותחת זהות בדויה, רק כדי לצייד אותם במזון, תרופות וצעצועים לילדים.
ענבל (שם בדוי), שמנהלת את אותו הארגון, מודה כי קיים פחד רב אצל המתנדבים. "זה פחד גדול. אני לא חושבת שיש מישהו בר דעת שמחבק את אשתו והילדים ויוצא למשימות האלה בלי לפחד", היא אומרת. למרות זאת, חשוב לה להדגיש כי "צריך להירתם כדי להציל אותם ואת הילדים שלהם, ואחר כך לחשוב על הדיפלומטיה".
מאז החלה מחלמת האזרחים בסוריה, לפני כ-3 שנים, נמלטו מאזורי הקרבות והטבח כ-7 מיליון בני אדם - מהם 2 מיליון ילדים, לעבר מחנות הפליטים והעקורים הממוקמים ליד הגבול. כדי להגיע לאותם העקורים, נעזרים אנשי הארגון במקומיים שמסייעים להם.
אז למה הם טורחים להתערב? "כששניים אוחזים נשק האחד נגד השני, אין לי בעיה עם זה", מסבירה ענבל. "אבל כשמדובר בנשים וילדים, זה קשה לנו, ואני חושבת שזה צריך להיות קשה לכל אחד מאיתנו שהמראות האלה, שצרובים עמוק בתודעה היהודית, חוזרים על עצמם". חאמד מוסיף: "אם אני יודע שלסכן את החיים שלי מציל עשרות תינוקות וילדים - אז אני מוכן להקריב".
הם ספגו איומים לא פעם אחרי שחשפו את זהותם הישראלית ("כשנגמור עם אסד נבוא אליכם"), אבל גם הצליחו אולי לשבור במעט את מחסום העוינות בין העמים. "פעם כשסיפרנו לאחד העקורים שאנחנו ישראלים, הוא אמר לי 'אה, את פלסטינית'", נזכרת ענבל. "אמרתי שלא, שאני ישראלית ויהודיה, הוא פתח את הדרכון שלי והתחיל לנשק אותו בבכי. אשתו אמרה לי 'ידענו שאם מישהו בעולם יבוא אלינו, אלה יהיו רק אתם היהודים'".


