ממשלת בנט – הזדמנות עבור הציבור הדתי-לאומי להתבגר

משנותיה הראשונות של הציונות הדתית היא הוצגה כדרך אמצע. אמצע שבין החרדיות לחילוניות. הציונות הדתית בשנותיה הראשונות של המדינה לא בלטה במיוחד, בטח שלא שיקפה את איכות אנשיה. אנשי הציונות הדתית לא קודמו לתפקידים בכירים, לא הובילו תהליכים ואפילו המפלגה שייצגה אותם, המפד"ל, נטתה לרוב להסכמות עם הממשלות ולא לויכוח עימן ואף כונתה "מפא"י של הדתיים".

במרוצת השנים, אנשי הציונות הדתית החלו לדרוש את מקומם בשיח הישראלי. רבים מבניה הקדישו חייהם למען ביטחון המדינה ומספרם בשירותי הביטחון רק הלך ועלה באופן יחסי ומוחלט. אנשי הציונות הדתית קודמו והגיעו לתפקידים ביטחוניים בכירים כמו אלופים בצה"ל, מפכ"ל משטרה, ראשי שב"כ ועוד.

לצד ההצלחות הכבירות בתחום שמירת המולדת, בני ובנות הציונות הדתית הצליחו מאוד כלכלית ואקדמית ועל פי מחקרים, האוכלוסייה היחידה בעולם שבה כמות הילדים של אדם לא משפיעה על רמת השכלתו, היא בקרב דתיים-לאומיים. לכן, פעמים כונתה הציונות הדתית "האליטה החדשה".

ההתנתקות מגוש קטיף יצרה כאוס בקרב הציונות הדתית, שרובה ככולה לא האמינה כי תוכנית זו תצא לפועל. זה גרם למשבר אמוני חריף בבורא עולם ובממסד. לצד אלה, החלה להיבנות מעין תנועה פוליטית מחתרתית שכדי למנוע התנתקות נוספת, החליטה כי על הציונים הדתיים להגיע לצמתי קבלת ההחלטות הפוליטיים ולהשפיע "מבפנים". כך, בשנים שלאחר ההתנתקות בנות ובני הציונות הדתית התפקדו בהמוניהם לליכוד. זה לא מנע מהמתפקדים להצביע בבחירות למפלגות אחרות ימניות-דתיות.

עם כניסתו של נפתלי בנט לפוליטיקה ב-2013 בהנהגת מפלגת הבית היהודי, הוא זכה להצלחה כבירה והביא 12 מנדטים. מאז מדי בחירות מצבו האלקטורלי מתדרדר. עם זאת, הוא הצליח בבחירות האחרונות להגיע לכס ראש הממשלה ברוב זעום של 61 חברי קואליציה המורכבת ממפלגות, שבימים כתיקונם לא ניתן היה לדמיין שיישבו תחת ממשלה אחת. מכאן מפלגות שמאל, מכאן מפלגה ערבית-דתית ולצד אלה מפלגה ימנית ומפלגות מרכז. לכן, אך טבעי הוא כי מפלגת ימינה נמצאת בסכנה לעבור את אחוז החסימה אם יתקיימו בחירות כלליות בקרוב.

עם זאת, הנתון המפתיע הוא כי אי-הפופולריות של בנט עצמו הוא בעיקר בקרב אנשי הציונות הדתית. רבים מהם מרגישים נבגדים, רמוסים ומולכי שולל. לא מעטים ממובילי הקמפיין נגד בנט הם חובשי כיפות סרוגות. מצביעי ימינה הדתיים-לאומיים מרגישים כי קולם נגזל מהם לטובת ממשלת שמאל, שעושה מחוות לפלסטינים או שמקדמת רפורמות אנטי-דתיות.

אבל אולי זו דווקא ההתבגרות שחלה בציונות הדתית בשנים האחרונות. אולי דווקא הממשלה הבלתי אפשרית הזו שבראשה דתי-לאומי, מוכיחה כי הציונות הדתית היא רק עוד נדבך נורמלי בישראליות. אולי זה השלב שבו דתיים-לאומיים, שכבשו כל פסגה אפשרית בציבוריות הישראלית כמו יועץ משפטי לממשלה, מבקר מדינה וכיום גם ראש ממשלה יכולים להגיד בפשטות – אנחנו ישראלים נורמלים ולכל אחד ואחת מאיתנו עמדות שונות, רצונות שונים ומאוויים שונים. אולי ניתן לחזור למה שהיה כאן בשנותיה הראשונות של המדינה אבל הפעם מעמדה מפוכחת ועם קצת יותר ביטחון עצמי – לא אליטה חדשה אלא רק עוד ציבור נורמלי.

נתנאל וייס הוא יועץ תקשורת, בן הציונות הדתית