אם חמאס יישאר כאן - תושבי העוטף לא יחזרו הביתה | דעה

קראו לנו מחרחרי מלחמה. אני מודה: על תסריט כזה, שחמאס ינסה לכבוש את העוטף, גם אני לא חשבתי - אבל לא היה לי ספק שיגיע הרגע שחמאס יפתיעו אותנו. ולמה לא? האיום הזה היה כאן כל הזמן, אבל ממשלת ישראל לאורך שנים ארוכות בחרה להכיל. במידה מסוימת - אפילו לאשר לחמאס לשלוט בחיים שלנו.

לפני כמה שבועות פתחתי את מהדורת שישי בקריאה ברורה: חייבים לחסל את ראשי חמאס. התגובות שקיבלתי היו שאנחנו, תושבי העוטף, מחרחרי מלחמה. ניסיתי לזעוק: כשלא מגיבים בעוצמה לרקטה בעוטף - היא הופכת למטח לתל אביב. כשלא מחסלים מחבלים שיורים באקדח על החיילים בגדר הגבול - מקבלים מחבלים בתוך היישובים בעוטף.

צעקנו, ואמרו לנו שאנחנו מחרחרי מלחמה. וכן, גם התקשורת כולה שתקה - כי מי רוצה עכשיו ירי לאזור גוש דן אם אפשר לעצור את הרקטות בשדרות? הופקרנו, ננטשנו. לא היום, במשך שנים. במקום שהצבא יהיה זה שיגן על התושבים שלו - ממשלת ישראל הפכה את תושבי העוטף לחומה שלה, כשהיא אפילו לא מספקת נשקים לכיתות הכוננות שלה. תשמרו על עצמכם. ועלינו. לבד.

ועכשיו, אני כבר לא יודע אם יש דרך חזרה. לא יודע אם תושבי העוטף יסכימו לחזור הביתה. ואם יש - אז רק בדרך אחת: זה או אנחנו, או הם. או חמאס או תושבי העוטף. אם חמאס יישאר כאן - אנחנו לא נחזור הביתה, ובפעם הבאה הם כבר יגיעו לגוש דן כי הגיבורים מהעוטף כבר לא יהיו כאן כדי לעצור אותם.

לא משנה כמה זמן זה יימשך, לא משנה כמה אנשים בעזה ייפגעו. החיים של הילדים שלנו חשובים יותר מהחיים של הרוצחים המתועבים בצד השני של הגדר. עזה צריכה להימחק, ואת חמאס צריך להשמיד. זה או אנחנו או הם.