השיח הסלים והחמיר והכי גרוע – התרגלנו

בלי לספור נקודות הסתה, קללות, איומים ומיצגים, בלי השוואות מיותרות, בלי לנסות להבין "מי התחיל". בלי להטיח, בלי להאשים, בלי "כן, אבל" ובלי "זה לא אותו דבר". בלי המילים "עוכר ישראל", "נוכל", "ארדואן" או "דיקטטור". בלי "0מולן" ובלי "ביביסט". בלי "בוגד" ובלי "פשיסט". בלי לקלל ולירוק, בלי להרביץ, בלי לחשוב אפילו שכל מה שכתוב כאן מופנה לצד מסוים ש"התחיל", ובלי להתקרבן. בלי איראן או ארדואן, בלי "יא נאצים" ובלי "תתי-אדם". בלי להיות דרמטיים ללא שום צורך, ובלי לצייר כל החלטה כסופה של המדינה כיהודית, או כדמוקרטית.

מדינת ישראל עברה הרבה: ביטחונית, כלכלית, חברתית ובשנתיים האחרונות גם בריאותית. התמודדנו עם משברים רבים, את חלקם עברנו בצורה טובה ומחלקם יצאנו פגועים וכואבים. יש כאן אינספור מגזרים וקבוצות שונות, שלא אמנה את כולן כדי שחלילה לא אשמיט אחת.

ביניהן יש שסעים ומחלוקות עמוקות. זו עובדה. את המחלוקות האלה ניתן לנהל בצורה אלימה, כואבת ומסוכנת, או שאפשר גם לנשום דקה, להירגע, ולראות שהשמש זורחת גם אם מחנה פוליטי אחד ניצח, וגם אם הוא הפסיד.

יש לנו כללי משחק. יש לנו חברי כנסת שבחרנו, שככל הנראה מאמינים שהם יכולים לשנות לטובה ויש לנו חוקים שהם חוקקו, שמסדירים את החיים כאן. יש לנו בתי משפט, שיושבים בהם שופטים ושופטות שבחרו במקצוע כי ככל הנראה הם מאמינים בחוק ובצדק.

יש לנו שוטרים ושוטרות, חיילים וחיילות, עובדים ועובדות במגזר הציבורי. כמובן, יש לנו ממשלה, ושרים ושרות, כולם וכולן שם במטרה לקחת חלק בעשייה ציבורית חיובית. הם שם, והם עושים את העבודה שרבים מאיתנו לא מוכנים לעשות. הם שם, והם סופגים קיתונות של רפש. אנשים רבים מדי ממגזרים רבים מדי, רוצים מדי שיקרו להם דברים רעים מדי.

אולי זה נראה ככה ממרום הפיד בטוויטר ובפייסבוק, ואולי בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא פחות טוב מקודמו, כאילו פעם היה כאן יותר טוב וכאילו היה פה שמח לפני שנולדתי, אבל משהו פה הסלים, והחמיר, והכי גרוע זה שהתרגלנו.

התרגלנו לשרים שמשמיצים, ולחברי כנסת שצורחים את נשמתם בכנסת. התרגלנו לנאומים עם האשמות קשות, עם שקרים ופרובוקציות. התרגלנו להשוואות לשואה, התרגלנו לגזענות ולהסתה. התרגלנו לשלטים ולגרפיקה מזעזעת, התרגלנו לחבלי תלייה בכל מקום, ולרמיזות מיניות פוגעניות וכואבות. התרגלנו לכינויי גנאי, ולמבטים מלאי שנאה ברחובות. התרגלנו להסתה משני הצדדים והתרגלנו להרגיש צודקים, וכמה ש"הם" מסוכנים. התרגלנו לחשוב שאנחנו בסדר, ושבגללם ייגזר על מדינת ישראל חורבן.

ולמרות שייתכן ואקומם עליי רבים, העובדות לא משנות כאן. לא משנה מי באמת "התחיל", ולא משנה מי הרביץ יותר חזק, ומי התבטא בצורה יותר דוחה. אפשר, וחייב, פשוט להפסיק.

אופק סלומון הוא רכז באגף המשפטי של התנועה לאיכות השלטון

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com